זהר

תקכז) שפוון דמלכא, הכי תאנא, כד אתנהיר נהירו דאבא, נהיר בתלת נהורין. מחד נהורא, נהיר חסד עלאה. מחד נהורא, אתנהיר נהירו דאקרי מוחא דמלכא. וחד נהורא, הוה תלי, עד דאתנהיר נהירו דאמא. וכד אתנהיר אתנהיר בחמש נהורין.

פירוש הסולם

תקכז) שפוון דמלכא, הכי וכו': השפתים של המלך. כך למדנו, כשהאיר אור אבא, שהוא או"א עלאין, האיר בשלשה אורות: מאור אחד שהוא חכמה, האיר חסד עליון. ומאור אחד שהוא בינה, האיר אור הנקרא מוח המלך. ואור אחד שהוא דעת, ששם עלתה הי' באויר, כנ"ל בדבור הסמוך, היה תלוי ועומד, עד שהאיר אור אמא, שהוא ישסו"ת, שבה חזרה ויצאה הי' מאויר, וחזר האור למקומו. וכשחזר האור, האיר בחמשה אורות, נרנח"י, בכלים דכח"ב תו"מ, כנ"ל בדבור הסמוך.