זהר

תקכו) אנפוי דמלכא, נהירו דאבא ואמא, ואתפשטותא דלהון, דנהרין וסחרין, ולהטין בהאי רישא דמלכא. וכדין סהדותא אסתהד במלכא מנייהו. דיוקנא דמלכא, יקירותא מכלא. מרישא שארי חסד עלאה, וגבורה. ונהירו דאבא ואמא אתפלג, נהירו דאבא בתלת נהירין, ואמא בתרין, הא חמשה. חסד וגבורה בחד נהורא, הא שיתא. לבתר, אתעטר חס"ד, ואתלהיט ואתנהיר בתרין נהורין ואינון תמנייא. לבתר אתעטר, וגבורה, אתנהיר בחד, הא תשעה. וכד מתחברן כלהו נהורין כחדא, אקרון דיוקנא דמלכא, וכדין כתיב, יי' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'.

פירוש הסולם

תקכו) אנפוי דמלכא, נהירו וכו': הפנים של המלך, שהוא ז"א, הוא הארת אבא ואמא והתפשטות שלהם, על סדר ג' נקודות, חולם שורק וחירק (כנ"ל ב"א דף ט"ו ד"ה ההוא ע"ש) שמאירים בחולם, ומסבבים בשורק, ולוהטים בחירק, בראש הזה של המלך. ואז נמשך מהם עדות, דהיינו הארת החכמה, המעידים במלך, שהוא ז"א. צורת המלך, היא יקרה מכל. הראש, שורה בו חסד עליון וגבורה. (כנ"ל אות תק"כ) והארת אבא ואמא מתחלקת הארת אבא בשלשה אורות, והארת אמא בשני אורות, הרי חמשה אורות. חסד וגבורה נכללים באור אחד, הרי ששה. לאחר כך, מתעטר החסד ולוהט בשני אורות שהאירו, והם שמונה, והגבורה האירה באור אחד, הרי תשעה אורות. וכאשר כל האורות מתחברים יחד, הם נקראים צורת המלך. ואז כתוב, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה וגו'. כי אין הארת החכמה נמשכת אלא בגבורה.
פירוש. כי נתבאר לעיל (בראשית א' דף ט"ו ד"ה ההוא) איך האורות דבינה עלאה שיצאה מראש דא"א, שה"ס או"א, אינה נשלמת אלא בביאתה בסדר ג' נקודות, חולם שורק וחירק, בזה אחר זה. שתחילה יוצאת נקודת החולם, שה"ס עלית המלכות למקום בינה, שאז מתחלקת הבינה לשני חצאים, שכתר וחכמה שלה נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ שלה נפלו למדרגה שלאחריה, דהיינו לז"ת דבינה שנקראים אמא, או ישסו"ת. וכתר וחכמה שנשארו במדרגה, נתקנו ונעשו לג"ר, חב"ד, אע"פ שאין בהם אלא אור דחסדים, ונקראים אבא או או"א עלאין. וכן נתחלקו הז"ת דבינה, הנקראות אמא, לב' חצאים, שכתר וחכמה נשארו במדרגה, ובינה ותו"מ נפלו ממנה למדרגת ז"א. אבל היא לא נתקנה בג"ר, אלא נשארה בו"ק חסר ראש, דהיינו בב' אורות נפש רוח המלובשים בב' כלים, כתר וחכמה. וז"ש, ונהירו דאבא ואמא אתפלג, דהיינו ביציאת נקודת החולם, שה"ס עלית המלכות לבינה, שאז נתחלקה בינה עלאה לשתי מדרגות לאבא, שה"ס ג"ר דבינה, ולאמא, שה"ס ז"ת דבינה. נהירו דאבא בתלת נהורין, כי אבא נתקן בבחינת ג"ר דהיינו ג' אורות חב"ד. ונקראים ג"כ או"א עלאין. ואמא בתרין, כי אמא אין בה אלא ב' כלים כתר וחכמה עם ב' אורות נפש רוח, והיא לא נתקנה בג"ר מחמת שצריכה לאור החכמה. והיא נקראת ג"כ ישסו"ת. ועד כאן ה"ס נקודת החולם.
ואח"כ יוצאת נקודת השורק, שה"ס ירידת המלכות ממקום בינה למקומה עצמה, שאז בינה ותו"מ שנפלו מאמא חוזרים ועולים ומתחברים במדרגת אמא, ונשלמה בה' כלים כו"ח בינה ותו"מ, ובה' אורות נרנח"י. אמנם הבינה ותו"מ שעלו לא נתחברו בכו"ח לגמרי אך כו"ח שנשארו במדרגה נתקנו לקו ימין. שהוא חסד, ובינה ותו"מ שנפלו וחזרו, נתקנו לקו שמאל, שהוא גבורה, והשליטה היא לקו שמאל. וז"ש חסד וגבורה בחד נהורא, שאז יצאה נקודת השורק, שהחזירה בינה ותו"מ למדרגתם, ונתקנו לקו שמאל, שהוא גבורה, וכו"ח לקו ימין שהוא חסד, אבל בשליטת אור השמאל, ואור הימין שהוא חסד נעלם משם. וע"כ הוא נקודת השורק.
ואח"כ יוצאת נקודת החירק, שה"ס, ביאת קו האמצעי, המיחד ב' הקוין חסד וגבורה זה בזה ומקיים הארת שניהם. וז"ש, לבתר אתעטר חסד, דהיינו ע"י הכרעת קו האמצעי ואתלהט ואתנהיר בתרין נהורין, שהחסד נתפשט בב' אורות, בקו ימין שהוא חסד ובקו שמאל שהוא גבורה. דהיינו בכח קו האמצעי. ובזה יש ב' בחינות, א) שאחר שנתיחדו זה בזה מאיר רק קו ימין שהוא חסד. והיינו המדרגה של תרין נהורין. ב) שאחר שמתיחדים זה בזה מאיר אור השמאל בהתלבשות הימין, וז"ש, לבתר אתעטר, וגבורה אתנהיר בחד, שאח"כ נתעטר פעם ב', והגבורה, שהוא אור קו השמאל מאירה בהארתה לבדה ע"י התלבשות בחסד. ע"כ נקודת החירק. וכשמתחברים כל האורות הללו יחד, נקראים צורת המלך.