זהר

תקכו) שבועה לקיימא דרגא דלתתא, רזא דשמא קדישא. ודא אקרי מלך עצמו, דרוחא עלאה וגופא דיליה, למשרי בגויה, ולדיירא ביה, כרוחא דשארי גו גופא. ובגין כך, מאן דאומי בקשוט, הוא מקיים לההוא אתר, וכד קאי האי אתר מקויים, מקיים כל עלמא. נדר שריא על כלא, על מצוה, ועל רשותא דלאו הכי בשבועה, והכי אוקמוה חברייא. ע"כ.

פירוש הסולם

תקכו) שבועה לקיימא דרגא וכו': השבועה היא, לקיים המדרגה שלמטה, סוד השם הקדוש, שהוא המלכות, וזה נקרא מלך עצמו, שרוח העליון בגוף שלו, בא לשכון בתוכו ולדור בו כרוח השוכן בתוך הגוף, כלומר, שהמוחין כבר נתלבשו בכלי מלכות, שנקרא גוף. שהוא נסתר למעלה בבינה, ואינה מתגלה אלא במלכות. ומשום זה מי שנשבע אמת הוא מקיים מקום ההוא, וכשמקום ההוא מקוים מקיים כל העולם. נדר שורה על הכל, על מצוה ועל רשות, מה שאין כן בשבועה, שאינה חלה על מצוה. וכך העמידו החברים.