זהר

תקכו) כד מתישבן רוחא ברוחא, ואתנהרן כחדא. מההוא נהירו נפקא חיותא חדא, דשלטא על אינון שרפים, וארבע תחותה, דאנפייהו אנפין דנשר, האי חיותא יופיא"ל שמיה, ואיהי קיימא בכל רזי דחכמתא, לכל אינון מפתחאן דחכמתא קיימין ביה.

פירוש הסולם

תקכו) כד מתישבן רוחא וכו': כשמתישבים רוח ברוח, אורפניאל בהדרניאל, ומאירים ביחד, יוצא מאור ההוא חיה אחת השולטת על השרפים הנ"ל, וארבע חיות תחתיה, שפניהם פני נשר. (כמ"ש ב"ב אות ע"ח) חיה הזו שמה יופיאל, והוא עומד בכל סודות החכמה, וכל אלו מפתחות החכמה נמצאים בו.