זהר

תקכה) אודנין דמלכא, כד רעוא אשתכח, ואמא ינקא, ונהירו דעתיקא קדישא אתנהיר, מתערין נהירו דתרין מוחי, ונהירו דאבא ואמא, כל אינון דאקרון מוחי דמלכא, ומתלהטין כחדא. וכד מתלהטן כחדא, אקרון אזני יי'. דהא אתקבילת צלותהון דישראל. וכדין אתערותא לטב ולביש, ובאתערותא דא, מתערין מארי דגדפין, דנטלין קלין דעלמא, וכלהו אקרון אזני יי'.

פירוש הסולם

תקכה) אודנין דמלכא, כד וכו': האזנים של המלך, הם, כאשר הרצון נמצא, ואמא מניקה אור החסדים לז"א, והארת עתיקא קדישא האירה, מתעוררת הארת ב' מוחות, והארת אבא ואמא, וכל אלו הנקראים מוחות המלך, ומתלהטים יחד. וכשמתלהטים יחד נקראים אזני ה'. כי נתקבלה תפלותיהם של ישראל, ואז נמצא התעוררות לטוב ולרע, ובהתעוררות הזו מתעוררים בעלי כנפים, שמקבלים קולות העולם, וכולם נקראים אזני ה'.
פירוש. יש הארת ג' מוחין, שהם חכמה בינה דעת, והוא להשפעת החכמה. ויש הארת ב' מוחין, שהם חכמה ובינה בלבדם, והוא להשפעת אור החסדים. וב' אודנין ה"ס או"א עלאין המשפיעים חסדים בזווג דלא פסיק, כנ"ל, שהם הארת ב' מוחין. וז"ש, כד רעוא אשתכח ואמא ינקא שאמא עלאה מניקה אור החסדים לז"א, ונהירו דעתיקא קדישא אתנהיר, כי אור החסדים נמשך מהארת הכתר, שנקרא עתיקא קדישא, אז מתערין נהירו דתרין מוחי שאז נעשה זווג מן ב' מוחין בלבד, כי הזווג של ב' מוחין הוא להשפעת חסדים לז"א, ונהירו דאו"א, שהוא זווג או"א עלאין, כל אינון דאקרון מוחי דמלכא דהיינו חו"ב, כי רק חכמה ובינה נקראים מוחין דמלכא, אבל הדעת, אינו בעקרו אלא ת"ת שעלה והכריע בין חו"ב, וע"כ אינו מוח גמור. וכד מתלהטן כחדא, אקרון אזני ה', והוא משום ב' טעמים, א) דהא אתקבילת צלותהון דישראל, שהתפללו לגילוי אור החסדים ונתקבלה תפלתם ונשפעו החסדים. וע"כ נקראים אזנים השומעים את התפלה. ב), וכדין אתערותא לטב ולביש, כי יש שם משפט אם המסך שעליו נעשה הזווג הוא טוב או רע, כי בעת הקטנות הוא רע, שאז הוא מעניש את הרשעים. ואם בעת הגדלות הוא טוב, שכולו רחמים. ולפיכך הם נקראים אזנים, מלשון מאזני משפט. ובאתערתא דא מתערין מארי דגדפין דנטלין קלין דעלמא, שבעלי כנפים, שהם המלאכים המקבלים קולות העולם, שה"ס העלאת מ"ן, בסו"ה ועוף השמים יוליך את הקול, הם מתעוררים ע"י הזווג הזה דאו"א עלאין, להעלות שמה מ"ן.