זהר

תקכה) וממנין על שאר עמין, ולאו בגין שם דילהון, אע"ג דאיהי מנדדא ומרחקא מיניה, איהי עמהון בגלותהון. ולא ידעי דהא בשם קדישא דילן אינון מתתקפין, דאיהי אתזנת ואתקיפת לההוא שם רע בחוביהון דישראל. כד"א, שמוני נוטרה את הכרמים. ואפילו בזמנא דשליטין, ההוא דקדושא דמהימנותא נטיל ויהיב חולק גרמא לכלבא, ומיניה אתזנו רשעים.

פירוש הסולם

תקכה) וממניין על שאר וכו': וזכר ונקבה האלו דס"א, ממונים על העמים האחרים. לזונם ולמלאות צרכיהם. ולא בשביל השם שלהם. כלומר, שאין השם שלהם מפרנסם, אלא המלכות דקדושה. כי אע"פ, שהמלכות נודדת ומרוחקת ממנו, מז"א, בעת הגלות, היא נמצאת עם ישראל בגלות, והאומות אינן יודעות שבשם הקדוש שלנו הן מתחזקות, שהיא מזינה ומחזקת לאותו שם רע, שהוא הנקבה דס"א, מחמת עונותיהם של ישראל. כש"א, שמוני נוטרה את הכרמים. ואפילו בזמן שישראל שולטים, לוקחת אתה הקדושה של האמונה, שהיא המלכות, ונותנת חלק עצמות לכלב, דהיינו לשם רע הנ"ל, וממנו ניזונים הרשעים.