זהר

תקכד) אומאה לקיימא פקודא דמאריה, דא איהו שבועה דקשוט, כד ההוא יצר הרע מקטרג לבר נש, ומפתי ליה למעבר על פקודא דמאריה. דא איהו אומאה דמאריה אשתבח ביה, ואצטריך ליה לבר נש לאומאה במאריה על דא, ואיהו שבחא דיליה. וקב"ה משתבח ביה. כגון בועז, דכתיב חי יי' שכבי עד הבקר. דהא יצר הרע הוה מקטרג ליה, ואומי על דא.

פירוש הסולם

תקכד) אומאה לקיימא פקודא וכו': שבועה לקיים מצות רבונו, זו היא שבועת אמת, כשהיצר הרע מקטרג על האדם, ומפתהו לעבור על מצות רבונו. זו היא שבועה שרבונו משתבח בה, וצריך האדם לשבע ברבונו על זה, והוא שבח שלו, והקב"ה משתבח בו. כגון בועז, שכתוב, חי ה' שכבי עד הבוקר, כי היצה"ר היה מקטרג עליו, ונשבע על זה.