זהר

תקכג) גביני דעיינין אקרון, אתר דיהבין אשגחותא, לכלהו גוונין מארי אשגחותא. הני גבינין לגבי דלתתא, גבינין לאשגחותא מההוא נהרא דנגיד ונפיק, אתר לאתמשכא מההוא נהרא, לאסתחאה בחוורא דעתיקא, מחלבא דנגיד מאמא. דכד גבורה מתפשטא, ועיינין מלהטן בגוון סומקא, נהיר עתיקא קדישא חיורא דיליה, ולהטא באמא, ואתמלייא מחלבא, וינקא להני, ואסתחן כלהו עיינין, בההוא חלבא דאמא, דאתנגיד ונפיק תדיר. הה"ד, רוחצות בחלב. בחלב דאמא, דנגיד תדירא ולא פסיק.

פירוש הסולם

תקכג) גביני דעיינין אקרון וכו': גבות עינים, נקרא המקום שנותן השגחה לכל צבעי בעלי השגחה. גבות האלו כלפי מה שלמטה, דהיינו כלפי העינים, הן גבות, להסתכל ולהמשיך מנהר ההוא הנמשך ויוצא, שהוא בינה. הוא מקום למשוך מנהר ההוא, להתרחץ בלובן של עתיקא, דהיינו אור החסדים, מחלב הנמשך מאמא. ומפרש דבריו. כי כאשר הגבורה, שהוא קו שמאל, מתפשטת, והעינים, שה"ס החכמה, לוהטות בצבע אדום מרוב הדינים, להיותה חכמה בלי חסדים. אז מאיר עתיקא קדישא, שהוא הכתר, את הלובן שלו, שהוא אור החסדים, ולוהט באמא, דהיינו באבא ואמא עלאין, ונתמלאה מחלב, שהוא אור החסדים, שקבלה מן הכתר, ויונקת את אלו העינים, ומתרחצות כל העינים מחלב ההוא דאמא עלאה, הנמשך ויוצא תמיד. שהחכמה שהיא העינים, מתלבשת בחסדים ההם. ז"ש רוחצות בחלב. דהיינו, עיניו כיונים על אפיקי מים רוחצות בחלב יושבות על מלאת שהן רוחצות בחלב דאמא שנמשך תמיד ולא נפסק. כי זווג דאו"א עלאין הוא זווג דלא פסיק כנ"ל בדבור הסמוך.
פירוש. השערות הנקראים גבות עינים ה"ס כחות הדין הנמשחים מן המצח, דהיינו מן המסך די' שבאויר אשר שם, שעליו מזדווגים או"א עלאין בזווג דלא פסיק, ונתלות בסיום המצח. ולפיכך, כחן יפה לעורר את אמא עלאה, שתשפיע החלב שלה, שה"ס אור החסדים, לרחוץ בו העינים, שה"ס חכמה. ולולא השערות האלו, לא היתה אמא עלאה משפעת החסדים לרחיצת העינים. ובלי חסדים אין החכמה יכולה להאיר, שזה נבחן, שהעינים לוהטות בצבע אדום. כמ"ש בפנים.
וזה אמרו. גביני דעיינין אקרון אתר דיהבין אשגחותא לכלהו גוונין מארי אשגחותא. כי הגבות מעוררות אמא עלאה להשפיע חסדים לרחיצת העינים שזולת החסדים ההם לא היתה החכמה מאירה, ונמצא שגבות העינים נותנות כח ההשגחה, לכל בעלי ההשגחה, דהיינו שנותנות כח לחכמה שתוכל להאיר שזולתן לא היתה מאירה. וז"ש, הני גבינין לגבי דלתתא, כי הן אותם הדינים שבמצח עצמו, אלא אותם שבמצח הם לזווג או"א עלאין, ואותן שבקעו ויצאו לחוץ, הן למה שלמטה מן המצח, דהיינו בשביל העינים. (והשאר כבר מבואר).