זהר

תקכג) פקודא י"ב, לאומאה בשמיה בארח קשוט. ומאן דאומי שבועה. הוא כליל גרמיה, באינון ז' דרגין עלאין, דשמא דקב"ה אתכליל בהו. והא שיתא אינון. ההוא ב"נ דאומי אומאה דקשוט ע"פ ב"ד, כליל גרמיה בהו, והוא שביעאה, לקיימא שמא קדישא בדוכתיה. וע"ד כתיב, ובשמו תשבע. ומאן דאומי אומאה למגנא ולשקרא, גרים לההוא אתר דלא יתקיים בדוכתיה.

פירוש הסולם

תקכג) פקודא י"ב: לשבע בשמו בדרך אמת. ומי שנשבע שבועה הוא כולל את עצמו באלו ז' מדרגות עליונות, ששם הקב"ה שהוא המלכות, נכלל בהם. והרי שש מדרגות הן, חג"ת נה"י, שאדם ההוא שנשבע שבועת אמת על פי בית דין כלל את עצמו בהן, והוא עצמו הוא שביעי, כננד המלכות, לקיים השם הקדוש, שהיא מלכות, במקומו. וע"כ כתוב, ובשמו תשבע. ומי שנשבע שבועה לשוא ולשקר. גורם למקום ההוא, למלכות, שלא יתקיים במקומו.