זהר

תקכג) רבי אבא פתח, זבחי אלהים רוח נשברה וגו'. האי קרא אוקמוה, דרעותא דקב"ה, לא אתרעי בקרבן דב"נ על חובוי, אלא רוח נשברה. ובני נשא לא ידעי מאי קאמרי והכי שמענא מבוצינא קדישא, דכד אתי ב"נ לאסתאבא בחובוי, אמשיך עליה רוח, מסטרא דמסאבא, ואתגאי על ב"נ, ושליט עליה לכל רעותא, וההוא סטרא מסאבא, אתגבר בחיליה ואתתקף, ושליט עליה לרעותיה. אתי ב"נ ושליט עליה לאתדכאה, מדכאין ליה.

פירוש הסולם

תקכג) ר' אבא פתח וכו': רא"פ, זבחי אלקים רוח נשברה וגו'. מקרא זה העמידו שרצון הקב"ה הוא, שאינו רוצה שאדם יביא קרבן על חטאו אלא רוצה רוח נשברה. ובני אדם אינם יודעים מד שאומרים. וכך שמעתי מן המאור הקדוש, כשאדם בא להטמא בעונותיו, הוא ממשיך עליו רוח מצד הטומאה, והרוח מתגאה על האדם, ושולט עליו לכל רצונו. וצד הטומאה ההוא, שהרוח נמשך ממנו, מתגבר בכחו ומתחזק ושולט עליו לרצונו. בא אדם ושולט עליו להטהר, מטהרין אותו מלמעלה.