זהר

תקכב) ומאן יכיל ברומחא דילך, דאיהי רמ״ח תיבין דק״ש. אגח קרבא לר״ש וחברוי נחזי מאי ניהו חילא ותקיפו דיליה. דהא איהו יתער עלאין ותתאין, ויזדעזעו כל עלמין עלאין ותתאין, ובאומאה לכל חיילין לעילא ותתא, למהוי בעזריה, אגח ליה. קום רבי שמעון, זריז גרמך במאני קרבא דידך, נהזי מאי תקיפו וגבורה דילך.

פירוש מעלות הסולם

תקכב) ומאן יכיל ברומחא וכו׳: ומי יכול לעמוד נגדך כשתלחום ברומח שלך, שהוא רמ״ח מלות שבק״ש, ועם ששת המלות של יחוד: שמע, ישראל, הוי״ה, אלקינו, הוי״ה, אחד. הרי הם רומח. (רע״מ פרשת עקב אות כ״ז) והחילוק בין חרב לרומח מבואר לעיל בהקדמה (אות רל״ח) עיי״ש במעלות הסולם. ערוך מלחמה ועזור לר׳ שמעון וחבריו, נראה מהו כחו והחוזק שלו, שהרי הוא מעורר בכחו עליונים ותחתונים וכל העולמות העליונים והתחתונים מזדעזעים מלפניו. ובשבועה לכל החיילות שלמעלה ושלמטה להיות בעזרתו. ערוך לו את המלחמה. עמוד רבי שמעון זרז עצמך בכלי מלחמה שלך, נראה מה החוזק והגבורה שלך. תקכג) קם רבי שמעון וכו׳: עמד רבי שמעון פתח ואמר כשזורקים המלכות, ומסמיכים אותה לבינה הנקראת שופר, הולכת ונעשית סגולתא דטעמים. שהוא השורש של תקון ג׳ הקוים, וכאן קו האמצעי הוא למעלה מב׳ הקוים ימין ושמאל, שג׳ הנקודות דסגולתא רומזות לג׳ רישין דעתיקא אשר רישא דלא אתיידע מכריע ומייחד ב' הקוים ימין ושמאל שהם ב' רישין כתרא וחכמה סתימאה דא״א, בסוד שורש לתקון המתקלא אבל בכל ג׳ הקוים שבעולמות חוץ מאלו בא קו האמצעי למטה מב׳ הקוים ימין ושמאל. (ספרא דצניעותא אות ה׳ אדרא זוטא אות מ״ב ד״ה ויש פירוש) עמד רבי שמעון, ולקח שלש אבנים, שהן י׳ י׳ י', שה״ס ג׳ טפין דסגול והם נה״י דא״א שמהם נעשה ז"א, (תע״ס חלק י׳ אות קמ״ב) ואבן עליונה שהיא בקלע היינו מלכות שעלתה לבינה, שהיא הכתר בהחוט דהיינו הנקודה של הזרקא, הרי ארבע יודין וכל אחת כלולה מעשר שהם ארבעים, והחוט המקיף עליה, היינו על הנקודה היינו ? וסוד הדבר: בראשית ב׳ ראשית.