זהר

תקכא) מצחא דמלכא, פקידותא דחייבא, כד אתפקדן בעובדייהו, וכד אתגליין חובייהו, כדין אקרי מצחא דמלכא. כלומר, גבורה אתתקף בדינוי, ואתפשט בסטרוי, ודא אשתני ממצחא דעתיקא קדישא, דאקרי רצון.

פירוש הסולם

תקכא) מצחא דמלכא פקידותא וכו': המצח של המלך, שהוא ז"א, הוא פקידה של הרשעים. כשמעשיהם נפקדים, ונתגלה עונותיהם, אז נקרא מצח המלך. כלומר, הגבורה מתגברת בדיניה ומתפשטת בצד שלה. וזה נשתנה ממצח עתיקא קדישא שנקרא רצון.
פירוש. ב' אזנים, ה"ס אבא ואמא עלאין. שה"ס ג"ר דבינה. המצח, ה"ס הדעת, המזווג לאו"א, כי שם נתקן המסך מן הי', שה"ס מלכות, שעלתה לאור הבינה ומיעטה אותה לבחינת אויר, שה"ס אור החסדים, ועל המסך הזה די', שבתוך המצח מזדווגים או"א עלאין בזווג גדול ונפלא מאד להשפיע שפע אור החסדים לכל העולמות, וזווג הזה הוא זווג שאינו נפסק לעולם, שאין דוגמתו במדרגה אחרת. ולפיכך, אין הי' יורדת מן אויר דאו"א לעולם, כי אם היתה יורדת היה נפסק הזווג הגדול והנפלא הזה. וז"ס, כי חפץ חסד הוא, כי הוא, שהיא הבינה הנקראת הוא, חפץ בזווג הגדול להשפיע חסדים, ואינה חפצה שהי' תרד מאויר שלה, ולהשפיע אור החכמה, כמבואר. וז"ס אשר מצח דא"א, נקרא מצח הרצון, כי הדינים שבי' שעלתה שם, נתקנו למסך המזווג את או"א עלאין מחמת הרצון להשפיע לעולמות מאור החסדים הנמשך מזווג דלא פסיק של או"א עלאין.
אמנם המצח של ז"א, בשעה שאינו מקבל ממצח דא"א, אין שם הזווג הגדול דאו"א עלאין על הדינים של הי' שנכנסה באור הבינה, ונמצא שמסך הזה די', משמש רק להעניש את הרשעים שחטאו, שלא יהנו מאור החכמה. וע"כ נכנסה באור ומיעטה אותו לאויר.
וזה אמרו. כד אתפקדן בעובדייהו וכד אתגליין חובייהו, כדין אקרי מצחא דמלכא, דהיינו שבשעה שנגלו עונות התחתונים ואינם ראוים לקבל אור החכמה, אז משמש המצח של המלך להעלים מהם אור הזה, מכח הי' שעלתה לאור אשר שם, ומיעטה אותו לאויר. וז"ש, כלומר, גבורה אתתקף בדינוי, לדון הרשעים, ואתפשט בסטרוי שהדין נתפשט להעלים האור מן הרשעים, ולהענישם. ודא אשתני ממצחא דעתיקא קדישא דאקרי רצון, כי במצח דעתיקא, שהוא א"א, נתתקן המסך הזה בסוד המצח שלו, כדי לזווג או"א עלאין בסוד הזווג דלא פסק לעלמין, וע"כ הי' שעלתה באור אשר שם, ונעשתה למסך, הוא לרצון גדול, שהרי עליה נעשה הזווג הגדול דאו"א עלאין, כמבואר לעיל. וע"כ נקרא מצח הרצון.