זהר

תקכא) ובשעתא דאומו בני נשא אומאה לשקרא, ההוא צרורא סלקא לקבלא לה לההיא אומאה, כיון דחזי דאיהו דשקרא. כדין ההוא צרורא דהוה סליק, תב לאחורא, ומיין אזלין ושטין, ואתוון דההוא צרורא, פרחן גו תהומי ואתבדרן, ובעאן מיא לסלקא לחפייא עלמא, ולאהדרא ליה כמלקדמין.

פירוש הסולם

תקכא) ובשעתא דאומו וכו': ובשעה שבני אדם נשבעים שבועה לשוא, צרור ההיא עולה לקבל שבועה ההיא, כיון שרואה שהיא שקר, אז צרור ההוא שהיה עולה שב לאחור, והמים הולכים ושטים והאותיות של צרור ההוא פורחות תוך התהום ומתפזרות. והמים רוצים לעלות ולכסות העולם, ולהחזיר אותו לקדמותו, שהיה מים.