זהר

תקי) ומלאך פניו הושיעם. והא איהו עמהון, בההוא עקו, ואת אמרת הושיעם. אלא מושיעם לא כתיב אלא הושיעם, מקדמת דנא, דאיהו זמין, בההוא עקו, למסבל עמהון. תא חזי, בכל זמנא דישראל אינון בגלותא, שכינתא עמהון בגלותא, והא אוקמוה, דכתיב ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך וגו'.

פירוש הסולם

תקי) ומלאך פניו הושיעם: שואל, והרי הוא נמצא עמהם בצרה, כי מתחיל לומר בכל צרתם לו צר, ואתה אומר הושיעם, אם נמצא עמהם בצרה עוד לא הושיעם. ומשיב אלא מושיעם לא כתוב, רק הושיעם, לשון עבר, מקודם לכן, ופירושו, שהושיעם בזה, שנמצא עמהם באותה הצרה, וסובל עמהם. בוא וראה בכל פעם שישראל הם בגלות גם השכינה עמהם בגלות, ובארוהו, שכתוב ​ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמיך, שהיה לו לומר, והשיב את שבותך, ואומר ושב, ללמדך שהשכינה עמהם בגלות, וע"כ אומר ושב שסובב על עצמו כביכול.