זהר

תקי) פתח ואמר, זרק״א, שכינתא קדישא, אנת היא קירטא קדישא דקב״ה, דבך אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולת״א, תלת אבנין יקירן, דאינון תלת אבהן, ואנת אבן יקרה על כלהו, תגא ברישא דכלהו.

פירוש מעלות הסולם

תקי) פתח ואמר זרקא וכו׳ פתח רעיא מהימנא ואמר, זרקא, סוד הטעם זרקא, הוא, שכינה הקדושה, היינו מלכות, זאת היא הקלע הקדוש של הקב״ה, שהוא ז״א, שבך נזרקים שלש אבנים, שהן השורש לג׳ הקוים, שהן סגולתא דטעמים, שלש אבנים יקרות, שהן שלשת האבות, שהם חג״ת, שבגדלות הם עולים ונעשים לחב״ד. ואת אבן יקרה על כולם, כתר בראש כולם.
פירוש: כשז״א עולה לישסו״ת שהם חג״ת נה״י דבינה, הוא נעשה לקו האמצעי המייחד ב׳ הקוים ימין ושמאל דישסו״ת. בסוד ו׳ דהוי״ה, וב׳ הקוים ימין ושמאל דישסו״ת ה״ס ב׳ ההין, קו הימין ה״ס ה׳ ראשונה, והקו השמאל ה״ס ה׳ תחתונה, ואות י׳ של השם ה״ס הג״ר דבינה, שהם או"א עלאין, והנה בעת שמלכות עלתה לבינה, בסוד י׳ שנכנסה לאור ונעשה אויר, אע״פ שלעת גדלות הבינה, חוזרת הי׳ ויורדת למקומה, כל זה אמור בישסו"ת, ולא באו"א עלאין שבהם נשארת המלכות קבועה ואינה יוצא מאויר שלהם לעולם, (בראשית א׳ דף רנ״א בסולם ד"ה ונחית) ונעשתה למלכות דאו״א עלאין, דהיינו לבחינת י' דהוי״ה ונודע שמלכות דעליון היא כתר לתחתון, נמצא שמלכות נעשה לכתר של ישסו״ת שהם שורש של זו"ן בסו"ה אשת חיל עטרת בעלה, להיותה כתר לישסו"ת, וכן היא כתר לז״א בעלה.
וזה אמרו, זרקא, בו נרמז שכינתא קדישא, שהיא המלכות הנזרקת ועולה עד למלכות דאו"א עלאין ונעשית בסוד י׳ של השם. אנת היא קירטא קדישא דקב״ה, שנעשית בסוד אשת חיל עטרת בעלה, דבך אזדריקו תלת אבנין דאינון סגולתא, דהיינו המלכות שהיא נשארת קבועה במלכות דאו"א עלאין, ובסוד מלכות דעליון שהיא כתר לתחתון, ובסוד י׳ שאינה יוצאת מן האויר לעולם. וימין ושמאל דישסו"ת, שיחד הם ג' נקודות של סגולתא דטעמים. ואח"כ כשז״א עולה לישסו״ת ומייחד ב׳ הקוים ימין ושמאל דישסו"ת והוא נעשה לקו האמצעי אז הם תלת אבנין יקירן, שהם השורש של המוחין חב״ד דז״א, דאינון תלת אבהן, שהם חג״ת שבגדלות הם מקבלים המוחין ונעשים לחב״ד. ואנת היינו המלכות שעלתה למלכות דאו״א עלאין אבן יקרה על כלהו, תגא ברישא דכלהו, כי הוא כתר לישסו״ת וכן היא הכתר לחב״ד דז״א בעלה. (עיין בזהר פרשת תרומה בסוד המנורה בסולם אות קע״ז).