זהר

תקיט) לא תשא, רזא דא הא אוקמוה חברייא. בגין דקב"ה כד שתיל עלמא, אטבע גו תהומי, צרורה חדא, חקיקא בשמא קדישא, ואטבע לה לגו תהומא. וכד מיא בעאן לסלקא, המאן רזא דשמא קדישא, חקיק על ההוא צרורא. ותייבין ומשתקעין, והדרין לאחורא, ושמא דא קיימא עד יומא דא, גו תהומא.

פירוש הסולם

תקיט) לא תשא: סוד הזה כבר העמידוהו החברים. כי הקב"ה, כששתל העולם הטביע תוך התהומות צרור אחד, דהיינו רסיס אבן, חקוק בשם הקדוש, והטביע אותו בתוך התהום. וכשהמים רוצים לעלות, להטביע העולם רואים סוד השם הקדוש חקוק על צרור ההוא, ושבים ומשתקעים וחוזרים לאחור. ושם הזה נמצא עד היום הזה תוך התהום.