זהר

תקיח) וקול אית על האי רקיע, מניה אתזן האי רקיע, בשעתא דהאי קול אתער, כלהו אכלוסין לא נטלין, ולית בהו רשו, אלא למיקם בדוכתייהו, ואקרבי חיליהון ומחכאן, לההוא טיבו דנגיד לההוא רקיע, ויתברכן בגיניה, וע"ד איהו מעל לרקיע אשר על ראשם.

פירוש הסולם

תקיח) וקול אית על וכו': וקול, שהוא ז"א, יש על רקיע הזה, שממנו ניזון רקיע הזה, כי היסוד מקבל מז"א. בשעה שקול הזה מתעורר, כל הצבאות אינם נוסעים, ואין בהם רשות אלא לעמוד במקומם. שזסו"ה ויהי קול מעל לרקיע אשר על ראשם בעמדם תרפנה כנפיהם, דהיינו שבעת שהקול מתעורר על ראשם אז הם עומדים במקומם, והצבאות מתקרבים ומחכים לאותו החסד הנמשך מן הקול, שהוא ז"א, אל אותו הרקיע, שהוא יסוד, ומתברכים בשבילו, דהיינו שמקבלים מן הרקיע. וע"כ הוא, ז"א, מעל לרקיע אשר על ראשם. והם אינם יכולים לקבל אלא מן הרקיע, שהוא יסוד.