זהר

תקיז) משל למה"ד, למלך שהיה לו פרדס, יומא חד עאל לגיניה, וחמא דהוו תמן בכוליה דרדרין סגיאין, אמר, אנא בעי לבערא לון מהכא, זקף עינוהי, וחזא ורדין טבין ייאין. אמר, בגיני אינון ורדין, אשבוק כל הדרדרין. וכד יהבו ריחא אינון וורדין, נטל להון ועקר להון מן גנא. כיון דעקר להון, אמר הא עידן לאעקרא דרדרין דגנא, ולבערא להו מהכא. כך הקב"ה, כל זמן שהצדיקים בדור, אין נעשה דין ברשעים. נסתלקו הצדיקים מביניהם, אז נעשה דין ברשעים.

פירוש הסולם

תקיז) משל למה"ד למלך וכו': משל למה הדבר דומה. למלך שהיה לו פרדס. יום אחד נכנם לגנו, וראה שהיה שם כולו דרדרים רבים, אמר, אני רוצה לבערם מכאן. נשא עיניו וראה ורדים טובים ויפים. אמר בשביל הורדים האלו, אעזוב כל הדרדרים. וכשהורדים נתנו ריח לקחם ועקרם מן הגן. כיון שעקרם, אמר, הנה הזמן לעקור את הדרדרים מן הגן, ולבערם מכאן. כך הקב"ה, כל זמן שהצדיקים בדור, לא נעשה דין ברשעים, נסתלקו הצדיקים מביניהם, אז נעשה דין ברשעים.