זהר

תקיז) והא אוקמוה, דשבעה רקיעין לעילא לעילא. ודאי וילון אינו משמש, דהא לית ליה מדיליה, אלא מה דיהבין ליה. ומסכני ביה אתאחדו, דא הוא רזא דכתיב, ובעניי הכינותי לבית אלהי. ודא מכניס שחרית ומוציא ערבית. דהא בליליא, אפיק חילוי לכל סטרין, ושלטא על אינון חיילין ואכלוסין. ובשחרית כניש לכלהו, ואעיל לנקבייהו, ולא שלטין. דהא בקר כליל כלהו. כד"א להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. והא אוקמוה.

פירוש הסולם

תקיז) והא אוקמוה דשבעה וכו': והעמידו, ששבעה רקיעים הם למעלה למעלה. כנגד חג"ת נהי"מ, שביסוד, ודאי וילון, שהוא כנגד המלכות שבו, אינו משמש כלום, כי המלכות אין לה משלה כלום אלא מה שז"א נותן לה. ועניים נאחזים בה, וזה הוא סוד, שכתוב, ובעניי הכינותי לבית אלקי. משום שדוד היה אחוז במלכות, שהיא עני כנ"ל, ע"כ אמר ובעניי. ורקיע הזה, וילון שהוא מלכות, מכניס שחרית ומוציא ערבית כי בלילה מוציאה המלכות צבאיה לכל הצדדים, לימין ולשמאל, ושולטת על אלו הצבאות והגדודים. כי אז היא ממשלת המלכות. ובשחרית היא אוספת לכל הצבאות שלה ומכניסתם לנקב שלהם, כלומר לבחינת נוקביות שלהם, ואינם שולטים. כי הבקר כולל כולם. כש"א, להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות. וכבר העמידוהו.
פירוש. המלכות נבנית מקו שמאל דבינה, שה"ס חכמה שבשמאל, וז"א ה"ס הימין דבינה שה"ס חסדים. וע"כ יש ב' ממשלות, כי בשעת שליטת השמאל בלי ימין, הוא חשך, כי אין החכמה יכולה להאיר בלי חסדים (כנ"ל ב"א דף מ"ז אות ל"ד ד"ה נפק) ולפיכך בשעת ממשלת המלכות שה"ס ממשלת השמאל הוא חשך ונקרא לילה. אבל אז הוא בכל תוקף ממשלתה, בסו"ה ותקם בעוד לילה, ושולטת על צבאותיה, דהיינו על המדרגות המתפשטות משמאל. וכנגד זה יש ממשלת היום, שהיא ז"א, שהוא ממשלת אור החסדים. אמנם ז"א כלול ג"כ מהארת החכמה שבמלכות, וז"ש, ובשחרית כניש לכלהו, כי אז מתבטל כח ממשלת המלכות והארת החכמה שלה, וע"כ ואעיל לנקבייהו ולא שלטין, כלומר שחוזרים לבחינת נוקביות, כי הארת החכמה מסתלקת מהם. דהא בקר כליל כלהו, כי הארת החכמה כלולה אז ביסוד דז"א הנקרא בקר, אבל אין אז שליטה אלא לחסדים.