זהר

תקיג) כגוונא דא, את השמים, דא הוא, כללא מדת לילה ביום. ואת הארץ, דא מדת יום בלילה כחדא. אוף הכא, בכלהו את, וביעקב ואת, למהוי כלא, זווגא חדא, דלא מתפרשין דכר ונוקבא לעלמין. וזמין קב"ה, לאכרזא בכל עלמא, ולאשמעא קל, דיימא, ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקרו ויהי להם למושיע. בילא"ו.

פירוש הסולם

תקיג) כגוונא דא וכו': כעין זה הוא בהכתוב, ​את השמים, שזה הוא התכללות מדת לילה שהיא הנוקבא ביום שהוא ז"א. ואת הארץ, זה הוא מדת יום הנכלל במדת לילה ביחד, דהיינו התכללות ז"א בהנוקבא. כי הו' של ואת יורה על הזכר הנכלל בהנוקבא. אף כאן בכולם כתוב את, את אברהם את יצחק, וביעקב כתוב ואת, שזה יורה, על היותם לגמרי זווג אחד, שהזכר והנקבה אינם נפרדים לעולם. ועתיד הקב"ה להכריז בכל העולם ולהשמיע קולו שיאמר, ויאמר אך עמי המה בנים לא ישקר, ויהי להם למושיע. ברוך ה' לעולם אמן ואמן.