זהר

תקיב) וגם ראיתי. לאסגאה ראיה אחרא, דאיהו קדמאה דכלא, וכתיב ויזכור אלהים את בריתו, דא שכינתא. את אברהם, לאברהם מבעי ליה, אלא את אברהם, דא הוא, חברותא וזווגא דילה, באבהן. את אברהם, דא הוא, מערבית דרומית. את יצחק, דא הוא, צפונית מערבית. ואת יעקב, דא הוא, זווגא חדא, כללא חדא, זווגא שלים, כדקא יאות.

פירוש הסולם

תקיב) וגם ראיתי וכו': שכתוב והנה צעקת וגו' וגם ראיתי. הוא לרבות ראיה אחרת שהוא ראשונה לכולם, שכתוב ​ויזכור אלקים את בריתו, זה היא השכינה. שזה הוא מוקדם גם להכתוב ואזכור את בריתי. את אברהם: שואל, היה צריך לומר, ויזכור את בריתו לאברהם ומשיב, אלא את אברהם, זה הוא החיבור והזווג של השכינה עם האבות, כי את היא שם השכינה (כנ"ל בראשית א' דף י"ח אות י"א) את אברהם, זה הוא מערבית דרומית, דהיינו חיבוק הימין, כי דרום ה"ס ימין וחסד, הנקרא אברהם, ומערב ה"ס השכינה, הנקראת את, שאברהם מחבק אותה עם חסדים. את יצחק זה הוא צפונית מערבית. דהיינו חיבוק השמאל כי צפון ה"ס שמאל וגבורה הנקרא יצחק, ומערב ה"ס השכינה הנק' את, שיצחק מחבק אותה עם גבורות. ואת יעקב זה הוא זווג אחד, כלל אחד, זווג שלם כראוי. כי זה יורה על זווג ז"א הנקרא יעקב עם השכינה הנקראת את. ואין זווג אלא בקו אמצעי, שהוא יעקב, אבל באברהם ויצחק נוהג רק חיבוק, וז"ש בו זווגא חדא. והכתוב ואת יעקב כולל אותם יחד, וז"ש כללא חדא. והו' הנוספת, שאומר ואת יעקב, יורה על שלמות הזווג, כמ"ש להלן וז"ש זווגא שלים כדקא יאות.