זהר

תקיב) לעילא, מאן דבטש באת ה' עילאה, איהי נקודה חדא עילאה סתימא, כיון דבטש בה, אפיק לבר, ואתגליין כל אינון מלין סתימין דהוו תמן, ונפקי לבר, הא אתיידע ההוא מחשבה דהוה סתים ולא ידיע.

פירוש הסולם

תקיב) לעילא מאן דבטש וכו': למעלה, באו"א וישסו"ת, שה"ס י"ה דהויה, מי שמזדווג עם האות ה' העליונה דהויה, היא נקודה אחת עליונה סתומה, שהיא או"א עלאין כנ"ל, כיון שמזדווגת עמה, היא מוציאה לחוץ, ומתגלים כל הדברים הסתומים האלו שהיו שם, ויוצאים לחוץ, ואז נודעת המחשבה שהיתה סתומה ובלתי נודעת. הרי שהנקודה הסתומה שאין לה התפשטות היא המשפעת, והה' היא המקבלת. שהוא להיפך ממה שהוא בז"א ומלכות. שהו' שיש לה התפשטות היא המשפעת, והנקודה הסתומה היא המקבלת.