זהר

תקיא) וקב"ה אמר דא, ועל דא זכו ישראל לאתקרי אחים לקב"ה, דכתיב, למען אחי ורעי וגו'. לבתר אקרון קדש ממש. דכתיב, קדש ישראל ליי' ראשית תבואתה, קדש ולא אנשי קדש, בגיני כך כל אכליו יאשמו, וכתיב, וכל זר לא יאכל קדש. ואיש כי יאכל קדש בשגגה.

פירוש הסולם

תקיא) וקב"האמר דא וכו': והקב"ה אמר זה. ואנשי קדש תהיון לי. ועל כן זכו ישראל להקרא אחים אל הקב"ה, שכתוב למען אחי ורעי וגו'. כי ישראל הם בנים ליובל, שהיא בינה, כנ"ל, וגם ז"א היא בן הבינה, ונמצא שהם אחים לז"א. (ועי' בתלמוד עשר ספירות שיעור ט' דף תר"ח ד"ה שאין לך ודף תר"ט ד"ה בנים בכורים) ואח"כ נקראים קדש ממש, שכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, שכתוב קדש, ולא אנשי קדש. ומשום זה כל אכליו יאשמו, שכתוב, וכל זר לא יאכל קדש. ואיש כי יאכל קדש בשגגה וגו'. (כנ"ל אות תק"ז).