זהר

תקיא) ואי תימא, מלה כדיבא אמרת, והא איהו אמר וכה תדבקין עם נערותי, ולא אמר עם הנערים. אלא שמא דאיקרי כה, לאו איהו אלא כד אתקנת על תרין כרובים, לקבלא ברכאן ברזא דכ"ה אתוון דיחודא, דאינון שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד. הא חמש ועשרים אתוון דיחודא, בתקונא דכרובים, דכיון דאתקנת בהו, כדין אתקרי כ"ה, וכדין אמר וכ"ה תדבקין. ועם כל דא, עם נערותי. דכולא אצטריך, דלא לשבקא לון דוכרין ונוקבין.

פירוש הסולם

תקיא) ואי תימא מלה וכו': ואם תאמר, שדבר שקר אמרה, כי הוא, בועז, אמר, וכה תדבקין עם נערותי, ולא אמר עם הנערים. ומשיב, אלא השם כ"ה שהמלכות נקראת, אינו אלא כשהמלכות מתוקנת על שני כרובים, מטטרון וסנדלפון, לקבל ברכות בסוד כ"ה אותיות של היחוד, שהם, שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד. הרי חמש ועשרים אותיות היחוד שהן בתקון הכרובים. כיון שנתתקנה בהם, אז נקראת כ"ה, ואז אמר וכ"ה תדבקין. נמצא כיון שבועז קראה כ"ה, הרי צוה אותה להדבק עם הנערים מטטרון וסנדלפון, ולא אמרה שקר. ועכ"ז אמר עם נערותי. שה"ס ז' הנערות, כי הכל צריך שלא לעזוב אותם, הזכרים, שהם מטטרון וסנדלפון, והנקבות, שה"ס שבע הנערות הראויות לתת לה מבית המלך, כנ"ל, כי מטטרון וסנדלפון הם המתקנים את ז' הנערות שתהיינה ראויות להמשכת החכמה.