זהר

תקט) לגיון חד שאיל לר' אבא, א"ל, לא כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אי הכי, מאי דכתיב, טרף נתן ליראיו. טרף נתן לכלבים מבעי ליה, אמאי נתן ליראיו. א"ל, ריקא, מי כתיב טרפה נתן ליראיו, טרף כתיב. ואי תימא, טרף כטרפה, נתן ליראיו ודאי דמלה דא, לא יהביה לאזדהרא ביה, אלא לאינון דחלי שמיה, ודחלין ליה. בג"כ האי מלה לא יהיב לכו, דהא ידע דאתון לא דחלין ליה, ולא נטרין פקודוי, ובגין דהאי מלה חומרא דאורייתא, ובעי לאזדהרא בה, נתן ליראיו, ליראיו ודאי, ולא לאחרי. וכל חומרי דאורייתא, לא יהיב לון קב"ה, אלא לאינון דחלי חטאה, לאינון דחלי פקודוי ולא לכו.

פירוש הסולם

תקט) לגיון חד שאיל וכו': לגיון אחד, דהיינו שר צבא, שאל את ר' אבא, וכי לא כתוב, ובשר בשדה טרפה לא תאכלו, אם כן, מה שכתוב, טרף נתן ליראיו, טרף נתן לכלבים, היה צריך לומר, למה נתן ליראיו. אמר לו, ריק, מי כתוב, טרפה נתן ליראיו, טרף כתוב, שפירושו מזון. ואפילו תאמר, טרף הוא כטרפה, נתן ליראיו ודאי, שיזהרו בו ולא יאכלו. ומה שאומר ליראיו, הוא, כי דבר זה לא ניתן להזהר בו, אלא לאותם יראי שמו, שיראים ממנו. ומשום זה לא ניתן לכם דבר הזה, כי ידע, שאתם אינכם יראים אותו, ולא שומרים מצותיו, ומשום שדבר זה הוא מן הקשים שבתורה, וצריכים להזהר בו, נתן ליראיו, ליראיו ודאי, ולא לאחר. וכל דברים הקשים שבתורה לא נתן אותם הקב"ה אלא לאלו יראי חטא, לאלו היראים לשמור מצותיו, ולא לכם.