זהר

תקט) פתח ואמר זרק״א מק״ף שופ״ר הול״ך סגולת״א, אדהכי הא עולימא קא נחית ואמר , רעיא מהימנא אנת איהו מארי דקירטא דרעיא דאזיל בעאנא, בגין דובין זאבין וחיוון בישין, דקא אתיין למיכל עאנא, ארחא דיליה למהוי קירטא בהדיה, לזרקא אבנין לגבייהו, למהוי עאנא נטיר מחיוון בישן. קום נטיל קירטא בידך.

פירוש מעלות הסולם

תקט) פתח ואמר זרקא וכו׳: פתח ר׳ שמעון ואמר, זרקא, כשזורקים ומסמיכים המלכות לבינה, הנקראת שופר, הולכת ונעשית סגולתא דטעמים. מקף הוא מלשון סמיכות כמו אין מקיפין בבועי (חולין מו:) בתוך כך הרי נער היינו מלאך מטטרו״ן שנקרא נער, ירד ואמר למשה רבינו, רועה הנאמן, אתה הוא בעל הקלע, כי רועה ההולך עם הצאן, ומפחד מן הדובים והזאבים וחיות הרעות, הבאים לאכול את הצאן, דרכו הוא שיהיה עמו קלע לזרוק אליהם אבנים, כדי לשמור הצאן מן החיות הרעות, עמוד קח הקלע בידך.