זהר

תקח) א"ל רבי, הא תנינן, דקדש, יתיר לעילא מן קדוש. אי הכי, הא כתיב ק' ק' ק' יי' צבאות, ודא שלימו דכלא. א"ל ת"ח, כד מתחברן כחדא, כלהו אתעבידו חד ביתא, והאי ביתא, אקרי קדש. כללא דכלהו קדוש. ובגיני כך, קדש, הוא כללא, דכלא אתכלל ביה. וישראל כד אתכלל בהו מהימנותא שלימתא קדש אקרון, כללא דכלא, דכתיב קדש ישראל ליי'. ובגיני כך, ואנשי קדש תהיון לי.

פירוש הסולם

תקח) א"ל רבי הא וכו': אמר לו ר' יצחק, רבי, הרי למדנו, שקדש הוא יותר למעלה מן קדוש. א"כ, הרי כתוב, קדוש קדוש קדוש ה' צבאות, שזה הוא שלמות הכל, וכתוב קדוש. אמר לו בוא וראה, כשמתחברים ג' הקדושות יחד, נעשו בית אחד, ובית הזה נקרא קדש, שהוא הכלל של כל ג' קדוש. וע"כ הוא שלמות הכל. ומשום זה, קדש הוא כלל שהכל נכלל בו, וישראל כשנכלל בהם אמונה השלמה, נקראים קדש, שהוא כלל הכל, שכתוב, קדש ישראל לה'. ומשום זה כתוב, ואנשי קדש תהיון לי.