זהר

תקח) בשעתא דבעא קב"ה למברי עלמא, םליקו כל מלין דעלמא, וכל דרגין עילאין ותתאין, כלהו במחשבה. אמאי אקרי מחשבה. אלא דא איהי נקודה חדא סתימא, דקיימא במחשבה. דהא נקודה חדא, לא אתידע לאן אתר אתפשטת, ומה יהוי מינה, ולאן אתר יסטי אורחא. ונקודה דא, איהי רישא דכל רעותין וכל מחשבין דעלמא.

פירוש הסולם

תקח) בשעתא דבעא קב"ה וכו': בשעה שרצה הקב"ה לברוא העולם, שהוא המלכות, עלו כל דברי העולם, דהיינו כל בחינות המלכות, וכל המדרגות, העליונות והתחתונות, כולם במחשבה. שהיא או"א עלאין, דהיינו שעלו למ"ן לאו"א. למה נקראת מחשבה. אלא זו היא נקודה אחת סתומה, העומדת במחשבה, כלומר, שאין לה גילוי, כמו שאין גילוי למחשבה שאדם חושב, כי נקודה אחת, שהיא או"א עלאין, לא נודע לאיזה מקום היא מתפשטת, ומה יהיה ממנה, ולאיזה מקום תכוון דרכה. כי או"א הם סתומים, משום שהי' אינה יוצאת מאויר שלהם לעולם, ונמצאים תמיד בחסדים מכוסים מחכמה, וע"כ אינם נודעים. ונקודה זו היא ראש כל הרצונות וכל המחשבות שבעולם.