זהר

תקז) אר"ש, צדיק ששון אקרי. ומן יומא דכ"י נפלת בגלותא. אתמנעו ברכן מלנחתא לעלמא מהאי צדיק. בההוא זמנא מה כתיב, ושאבתם מים בששון, דא צדיק. ממעייני הישועה, אלין אבא ואמא. ד"א, אלין נצ"ח והו"ד. וכלא ממבועי נביעין עמיקן. כדין ואמרת ביום ההוא אודך יי' וגו', צהלי ורני ישבת ציון וגו'. ברוך יי' לעולם אמן ואמן. ימלוך יי' לעולם אמן ואמן.

פירוש הסולם

תקז) אר"ש, צדיק ששון וכו': א"ר שמעון צדיק, שהוא יסוד דז"א, נקרא ששון. ומיום שכנסת ישראל נפלה בגלות, נמנעו הברכות לרדת לעולם מצדיק הזה, ובזמן ההוא של הגאולה, מה כתוב, ושאבתם מים בששון. זהו צדיק הנקרא ששון. ממעייני הישועה. אלו הם אבא ואמא, שהם חכמה ובינה. שמשם שואב היסוד. פירוש אחר. ממעייני הישועה הם נצח והוד, שמהם מקבל היסוד. והכל מקבלים ממבועים העמוקים הנובעים. שהם חכמה ובינה אז, ואמרת ביום ההוא אודך ה' וגו'. צהלי ורני יושבת ציון וגו' ברוך ה' לעולם אמן ואמן. ימלוך ה' לעולם אמן ואמן.
ביאור המאמר. כל המאמר הזה סובב לבאר הכתוב, אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך ככב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו וישראל עשה חיל. ותחילה מבאר (באות תק"א) אראנו ולא עתה אשורנו וגו' אשר ולא עתה משמע לא עתה אלא בזמן הקרוב. אשורנו ולא קרוב, משמע בזמן רחוק שהוא זמן של מלך המשיח, וז"ש, דהא מלין אלין מנייהו וכו'. אח"ז סובב לבאר, דרך כוכב מיעקב. וז"ש, זמין קב"ה למבני ירושלים ולאחזאה חד ככבא קביעא, שה"ס המלכות, שהיא קבועה בזווג עם ז"א שנקרא יעקב. מנצצא בע' רהטין ובע' זיקין, המספר עין מורה על הארת החכמה, המכונה עינים, ואומר שהככב כלול מימין ומשמאל, אשר הארת קו ימין שבו מכונה ע' זיקין, שהוא רוחות, והארת קו שמאל מכונה ע' רהטין, דהיינו רצים, משום שהארת השמאל מאירה בריצה ובחפזון. נהרין מניה באמצעות רקיע, כלומר שהם כלולים בקו האמצעי של המלכות כי ע"ז נאמר דרך ככב מיעקב, אשר ככב הוא מלכות, וקו האמצעי הוא מיעקב, שה"ס קו האמצעי. וישתאלון ביה ע' ככבים אחרנין, שהם ע' שרי אומות העולם, שהם בחינת קו השמאל, גם הם יינקו מככב הזה. (עי' לעיל אות תמ"א) ויהא נהיר ולהיט ע' יומין, דהיינו ז"ס חג"ת נהי"מ, שכל ספירה כלולה מעשר, והם שבעים ספירות, המכונות ע' ימים.
וכבר ידעת שהכלים דמלכות הם מבינה, אשר משום זה חסרה בה בחינתה עצמה, שה"ס מלכות דמלכות, הנקראת מנעולא, שהיא נגנזה, ובמקומה משמש יסוד דמלכות, הנקראת מפתחא (כנ"ל בהקדסה"ז דף מ"ה ד"ה ההוא, ובדף מ"ז ד"ה גו עש"ה) באפן, שאין במלכות אלא ט' ספירות הראשונות שבה ובחינתה עצמה שהיא מלכות דמלכות חסרה. כי נגנזה. וז"ש, (באות תק"ב) וביומא שתיתאה, שהוא יסוד, יתחזו בכ"ה יומין לירחא שתיתאה. כ"ה יומין הוא המלכות הנקראת כ"ה, לירחא שתיתאה, הוא יסוד. דהיינו, שהארת הככב תמצא רק במלכות שביסוד, שהוא כה דחדש הששי, שה"ס עטרת יסוד, הנקראת מפתחא. ולא במלכות ממש, שה"ס מנעולא, שהיא אינה ראויה לאור מחמת כח הצמצום הרוכב עליה (כנ"ל ב"א דף ז' ד"ה וכבר). וז"ש, ויתכניש ביומא שביעאה, לסוף ע' יומין, כי ע' יומין הם חג"ת נהי"מ, שבכל אחת עשר ספירות, ובסוף עשר ספירות האחרונות שהן ע"ס של המלכות, אשר סופן הוא מלכות דמלכות, שה"ס מנעולא, יתכסה האור ולא יאיר שם. כי המנעולא גנוזה ואינה מקבלת שום אור.
ותדע שהפרט והכלל שוים זה לזה, וכמו בגאולות הקודמות של המלכות נבנית המלכות בדרך ג' קוין כן בגאולה העתידה צריך הסדר להתחיל כן. ואחר שהמלכות נמתקה בבינה, שה"ס קו ימין, הנה אז, אין עוד גילוי מן הארת החכמה. ותחילת הארת החכמה היא בקו שמאל. וז"ש, יומא קדמאה יתחזי בקרתא דרומא. כלומר, ההארה הראשונה של החכמה תהיה להלחם בבחינת שמאל בלי ימין, שהיא הארת החצונים הנקראים עיר רומי, ואז ילחם עמהם הככב הבא מקו האמצעי, ובכח המסך דקו האמצעי, ימעט הג"ר דהארת השמאל הזה (כמ"ש לעיל לך י"ג ד"ה ונתבאר) וז"ש, וההוא יומא ינפלון ג' שורין עלאין מההיא קרתא דרומי, דהיינו שיפלו הג"ר דשמאל, המכונים ג' שורין עלאין. והיכלא רברבא, שהיא גדלות שליטתם ינפול, שתתבטל, ושליטא דההיא קרתא, דהיינו השר שלהם ימות. יתבטל. כדין יתפשט ההוא ככבא לאחזאה בעלמא, אז מתפשטת שליטת המלכות שהיא מסוד קו האמצעי להראות בעולם. ועל זמן הזה נאמר דרך כוכב מיעקב, ובההוא זמנא, דהיינו בזמן ההוא שהביא לנפילת רומי הנ"ל, יתערון קרבין תקיפין בעלמא לכל ד' סטרין, דהיינו מלחמות ממחלוקת ימין ושמאל (ע"ד שנתבאר לעיל באד"ר אות רי"ד) וכן המלחמות דקו האמצעי בסוד המסך דחירק, ומהימנותא לא ישתכח בינייהו, שזה הוא מטרם שהמלכות הנקראת אמונה נמצאת ביניהם, אבל אח"כ אחר שנגלה הככב והכה קרתא דרומי כנ"ל, שהוא שמאל בלי ימין, אז, ובאמצעות עלמא, כד יתנהיר ההוא ככבא באמצעות רקיעא, כלומר כאשר יקבע תקון קו האמצעי בעולם שהוא מלכות, וברקיע שהוא ז"א, יקום מלכא חד רב ושליט בעלמא, שהוא מלך המשיח, ויתגאה רוחיה על כל מלכין, ויתער קרבין בתרין סטרין דהיינו בימין ובשמאל, שזסו"ה, ומחץ פאתי מואב, ב' הפאות מימין ומשמאל, ויתגבר עלייהו.
וז"ש, וביומא דיתכסי ככבא, דהיינו בסוף ע' ימים, שהוא המלכות דמלכות. שהיתה גנוזה בכל שתא אלפי שני, והאור לא הגיע אליה ונתכסה במקומה, כנ"ל, יזדעזע ארעא קדישא מ"ה מילין, ארעא קדישא ה"ס המלכות, מ"ה מילין רומז על ז"א שה"ס הויה במילוי אלפין שבגימטריא מ"ה. ואומר שהשם מ"ה שהוא ז"א ישפיע גבורות קדושות להמלכות, והיא תזדעזע, סחרניה אתר דהוה בי מקדשא, דהיינו מסביב יסוד דמלכות שה"ס מקום בית המקדש. ומערתא הדא מן תחות ארעא יתגלי, דהיינו מקום הגניזה של המנעולא שה"ס מלכות דמלכות שלא קבלה שום תקון עד הנה, ומההיא מערתא, דהיינו ממקום הגניזה ההוא, יפוק אשא תקיפא לאוקדא עלמא, דהיינו המנעולא בעצמה, המכונה אש קשה, שעד עתה בכל מקום שנגלתה היתה שורפת ומכלה כל האורות מאותו מקום (כנ"ל ויצא י"ג ד"ה סתרא) ואז תקבל תקונה השלם. וז"ש ומההיא מערתא יסגי חד ענפא רברבא עלאה, שה"ס, וקם שבט מישראל, שהוא מלך המשיח, שיקבל אז העטרה שלו מתקון הגדול של המנעולא. דישלוט בכל עלמא וליה אתיהב מלכותא. שהוא יקבל המלכות השלמה שנשלמה אז, וקדישי עליונין וכו' וזה הוא משיח בן יוסף, ואז עוד לא נגמר כל התקון. וז"ש ובני עלמא בשעתא דיתגלי יהון משתכחין בעקתא בתר עקתא, כי להיותו מבחינת השמאל אין תקונו עולה בשלמות וצרות תבואנה בעולם, ושנאיהון דישראל יתגברון, וזה יהיה נמשך עד שיתגלה משיח בן דוד, שהוא מקו האמצעי. וז"ש, כדין יתער רוחא דמשיחא עלייהו, שהוא משיח בן דוד, וישיצי לאדום חייבא, שהוא סוד הכתוב, והיה אדום ירשה. שישחית מלכות אדום. והיה ירשה שעיר אויביו, שזה סוד הכתוב, והיה ירשה שעיר אויביו, דהיינו, אויביו דישראל. ואז כתוב, וישראל עושה חיל וכו'.