זהר

תקז) וכלא בהאי היכלא מתנהגי, ונטלי בההוא רוחא, ברזא דשמא קדישא דשליט על כלא. בהאי היכלא איהו יאהדונה"י, כללא דתרין שמהן, מגו דאיהו רוחא ברוחא. וכד שמא דא, דכליל ברזא דרוחא ברוחא, וכליל דא בדא. נהיר דא בדא, כדין נהיר כלא, וסלקא נהורא ונחתא, כנהורא דשמשא גו מיא ואוקימנא.

פירוש הסולם

תקז) וכלא בהאי היכלא וכו': והכל בהיכל הזה מתנהג ונוסע ברוח ההוא, בסוד השם הקדוש השולט על הכל. בהיכל הזה הוא שם הקדוש יאהדונה"י, שהוא כולל של ב' שמות אדנ"י הוי"ה המשולבים זה בזה, כנ"ל בדבור הסמוך, מתוך שהוא רוח ברוח, דהיינו מתוך ששולטים ב' רוחות סטוטריה, שהוא זכר, והרוח אדיריה שהוא נקבה. שהשם הויה הוא מצד רוח הזכר ושם אדני מצד רוח הנקבה. וכשהשם הזה יאהדונה"י, הכלול מב' הרוחות, בסוד רוח ברוח, הכלולים זב"ז, מאיר זה בזה, אז מאיר הכל, והאור עולה ויורד כאור השמש תוך מים. והעמדנו. (ב"ב אות ע') ע"ש.
פירוש. כמו שאור השמש מתפשט בפנימיות המים עד סופו, ומאחדים זה בזה כאחד, כן אור הרוח של שם הויה, מתפשט בהארתו בתוך הרוח של שם אדנ"י, והם מיוחדים זה בזה כאחד.