זהר

תקו) ויקרא אליו מלאך יי' וגו', פסיק טעמא בגוויהו, דלאו אברהם בתראה, כקדמאה, בתראה שלים, קדמאה לא שלים, כגוונא דא, שמואל שמואל, בתראה שלים, קדמאה לא שלים. בתראה נביא, קדמאה לא נביא. אבל משה משה, לא פסיק, בגין דמיומא דאתייליד, לא אעדי מניה שכינתא. אברהם אברהם: רבי חייא אמר, בגין לאתערא ליה, ברוחא אחרא, בעובדא אחרא, בלבא אחרא.

פירוש הסולם

תקו) ​ויקרא אליו מלאך ה' וגו': אברהם אברהם מפסיק טעם ביניהם, דהיינו טעם הנקרא פסיק, שזה יורה, שאברהם האחרון אינו כאברהם הראשון, כי האחרון, דהיינו אחר העקידה הוא שלם, שכבר נכלל ביצחק ואברהם הראשון אינו שלם, משום שעוד לא היה נכלל ביצחק (כנ"ל דף קמ"ז אות ת"צ). כעין זה שמואל שמואל מפסיק טעם ביניהם, שיורה, שהאחרון שלם והראשון אינו שלם, כי האחרון כבר היה נביא והראשון עוד לא היה נביא. אבל משה משה אינו מפסיק טעם ביניהם, משום שמיום שבולד לא סרה ממנו השכינה, ואין הפרש מהראשון אל האחרון. אברהם אברהם, רבי חייא אמר שע"כ הזכיר שמו ב' פעמים, כדי לעורר אותו ברוח אחר במעשה אחר ובלב אחר. פירוש. כי עד עתה היה מתלבש בדין כדי לקיים מצות הקב"ה. ע"כ היה המלאך צריך להחזירו למדת החסד, וזה עשה בכפילת שם אברהם אברהם, שעוררו ברוח אחר, שלא ישלח ידו אל הנער, ובמעשה אחר שיעלה האיל לעולה תחת בנו ובלב אחר, לאהבה את יצחק בנו כבראשונה.