זהר

תקו) כתיב, אלהים בארמנותיה נודע למשגב. דהא בשעתא דההוא מלך גדול אתי לגבה, ואמשיך לה לעילא למיעל בה, ובטש בה בההוא נקודה. כיון דבטש בההוא נקודה, אתפשטת ואתפתחת לכל סטרין, ואתעבידת את ה', פתחא דהכלין לכל סטר, למיעל ההוא מלך גדול, וכדין אלהים בארמנותיה באינון פתיחו דהיכלין, באת ה' אשתמודע.

פירוש הסולם

תקו) כתיב אלהים בארמנותיה וגו': כתוב, אלקים בארמנותיה נודע למשגב. כי בשעה שאותו מלך גדול, ז"א, בא אליה, וממשיכה למעלה לכנוס בה, ומזדווג בנקודה ההיא, כיון שנזדווג בנקודה ההיא, היא מתפשטת ומתפתחת לכל הצדדים, והאות ה' נעשית פתח אל ההיכלות לכל צד, שיכנוס בה אותו מלך גדול, שהוא ז"א, ואז אלקים בארמנותיה נודע למשגב, דהיינו בפתיחה של ההיכלות הוא נודע באות ה'.