זהר

תקה) ת"ח, כד אדכר נבלה באורייתא, כתיב בישראל קדוש, ולא קדש. הכא כתיב, ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. והתם בנבלה כתיב, לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה וגו', כי עם קדוש אתה. קדוש ולא קדש, דהא נבלה מסטרא דישראל אתעביד, דלא פסיל האי אלא ישראל. וסגיאין גוונין, אית בה בנבלה. כמה דאוקימנא.

פירוש הסולם

תקה) ת"ח כד אדכר וכו': בוא וראה, כשנזכרה נבלה בתורה כתוב בישראל, קדוש, ולא קדש, וכאן בטרפה, כתוב ואנשי קדש תהיון לי ובשר בשדה טרפה לא תאכלו. ושם בנבלה, כתוב לא תאכלו כל נבלה וגו' כי עם קדוש אתה. כתוב, קדוש ולא קדש. משום שמצד ישראל נעשה הנבלה, דהיינו ​שנבלוה בשחיטה, נמצא שלא פסל אותה אלא ישראל. שהדין אינו חזק כל כך, מה שאין כן הטרפה שנפסלה ע"י חיות רעות הדין קשה. וע"כ הפרישה מטרפה נקרא קדש, ומנבלה נקרא קדוש. ואופנים הרבה יש בנבלה כמו שהעמדנו.