זהר

תקה) ובגין כך אית לה בכלהו שיור, ומכלהו אתמליא, ומכלהו אית בה, ואתברכא מכל אינון ברכאן עלאין, ואתמסרו לה ברכאן לברכא, מנלן, דאמר רבי יצחק, יעקב בריך לבנוי דיוסף, מאתר דא דכל ברכאן אתמסרו בידיה לברכא, כד"א והיה ברכה, מכאן ולהלאה ברכאן אתמסרו בידך.

פירוש הסולם

תקה) ובגין כך אית וכו': ומשום זה, יש לה למלכות שריד בכל הספירות שכולן נכללות ממנה, ונתמלאה מכולן, ומכולן יש בה, שכולן נכללות בה, ונתברכה מכל ברכות העליונות, ונמסרו הברכות בידה לברך, שואל מאין לנו זה, ומשיב, דא"ר יצחק, יעקב ברך לבניו של יוסף, ממקום זה, שכל הברכות נמסרו בידה לברך, כמו שאתה אומר ​והיה ברכה. שפירושו שיזכה למלכות שה"ס ברכה, ואז מכאן ולהלאה נמסרו הברכות בידך. כי כל הברכות בידי המלכות הן.
פירוש, כשנאמר למלכות לכי ומעטי את עצמך, ונתמעטה ויצאה מאצילות לבריאה, מאז לית לה חיין לסיהרא מגרמה, (כנ"ל ב"א דף ק"ח בד"ה וכבר ע"ש) ומבחינת מה שהיתה נכללת מקודם לכן בכל הספירות דאצילות יצאה עתה מהן, ולא נשאר ממנה כלום בכל הספירות. שז"ס דוד אין לו חיים כמ"ש לעיל. אמנם אח"כ נתקנה ע"י ז"א, שבנה אותה מז"ס חג"ת נהי"מ שלו, שז"ס ע' שנה שנתן אדה"ר לדוד כנ"ל, ונמצא עתה אע"פ שאין לה מעצמה כלום, מ"מ שוב השיגה בנין פרצופה בשלמות, אלא ע"י ז"א, ומשום זה חזרה ונכללה בכל הספירות דאצילות, וכל הספירות חזרו ונכללו בה. וז"ש ובגין כך אית לה בכלהו שיור, כי חזרה ונכללה בהן, ומכלהו אית בה. שכל הספירות חזרו ונכללו בה כמקודם המיעוט.