זהר

תצ) ובגין כך, כד בעא יעקב לברכא לבנוי דיוסף, בריך לון ביחודא דלעילא ותתא כלהו כחדא, בגין דיתקיים ברכתהון, ולבתר כליל כלא כחדא, ואמר בך יברך ישראל. מאי בך. ודאי דא רזא דיחודא, בקדמיתא מתתא לעילא, ולבתר נחית לאמצעיתא, ולתתא. לאמור בוא"ו הא אמצעיתא. ולבתר נחית לתתא בך. והכי הוא יאות כדקא חזי, מתתא לעילא, ומעילא לתתא.

פירוש הסולם

תצ) ובגין כך כד וכו': ומשום זה, כאשר רצה יעקב לברך את בני יוסף, ברך אותם ביחוד של מעלה ומטה כולם כאחד, בשביל שיתקיים ברכתם, ואחר כך כלל כולם יחד, ואמר בך יברך ישראל, מהו בך. אלא ודאי כך הוא סוד היחוד, בתחילה ברך ממטה למעלה דהיינו ויברכם ביום ההוא, שהוא ז"א ובינה ביחד כנ"ל. ואחר כך ירד לאמצע, לז"א, ולמטה, לנוקבא, לאמור עם ו' הוא אמצע, כי ו' רומזת לז"א. ואחר כך ירד למטה, ואמר, בך, שיורה על הנוקבא. וכך הברכה היא יפה כראוי, שהיא ממטה למעלה וממעלה למטה.