זהר

תצ) ת"ר, יומא חד, הוה יתיב רבי שמעון אבבא דתרעא דלוד, והוו תמן רבי יוסי ורבי חגי ורבי אלעזר בריה. אתא רבי פנחס, א"ל הא בוצינא דמתניתא אתי, קם רבי שמעון אותביה גביה. א"ל, מאי יומא דין משאר יומין, דאת שתיק, ולית פומך מנטף מתקא דדובשא דחכמתא.

פירוש הסולם

תצ) ת"ר יומא חד וכו': שנו חכמים, יום אחד היה ר' שמעון יושב בפתח השער של לוד, והיו שם ר' יוסי, ור' חגי, ור' אלעזר בנו. בא ר' פנחס, א"ל, הרי הנר של הברייתא בא. קם ר"ש והושיבו אצלו. א"ל, מה יום זה משאר הימים, שאתה שותק, ואין פיך נוטף מתיקות הדבש של החכמה.