זהר

תצט) וביה מעין חתום, דאיהי שכינתא י', כלילא מעשר ספירן. י׳ מן מיטטרו״ן, כל ספירן פועלים ביה, בהאי עלמא שפלה. וביה יבום וחליצה וגט פטורין. וכל אתוון ביה, אינון תמורות, כגון מצפ״ץ. ואיהו נעילת חגין וזמנין ויומין טבין, נעילת דלת בפני לווין.

פירוש מעלות הסולם

תצט) וביה מעין חתום וכו׳: ובו היינו במטטרו״ן, היא המלכות מעין חתום, שהיא השכינה שהיא מלכות דאצילות המלובשת בו, ונקראת י׳ ע״ש שהיא כלולה מי׳ ספירות, י׳ מן מיטטרו״ן, כמ״ש לעיל בהקדמה (אות של״ט) לאמה: בת זוגיה דמטטרון דאיהי מיטטרו״ן בתוספות יו״ד, כל הספירות של המלכות פועלות בו בעולם השפל הזה. ובו היינו בעולם השפל שהוא בשליטת מטטרו״ן, נוהג ענין יבום, שבא על אשת אחיו שאינה בת זוגו, לבנות בית אחיו, וחליצה, שרוח המת נפרד ממנו ע״י החליצה, והולך נע ונד עד שמוצא גאולה, (רע״מ פרשת תצא אות ק"ג) וגט פטורין, ואיש המגולגל בעולם הזה ואין לו בת זוג לוקח את האשה הגרושה, (סבא דמשפטים אות קס״ב) וכל האותיות שהן הכלים, בו הם תמורות, מחמת שאין האור בא בכלי שלו. כגון השם מצפ״ץ, שהוא חלופו של שם הוי״ה עפ״י א״ב של א״ת ב״ש שאות י׳ מתחלפת באות מ׳, ואות ה׳ מתחלפת באות צ', ואות ו׳ מתחלפת ובאות פ׳ ואות ה׳ תתאה באות צ׳ הרי מצפ״ץ, (ביאור שמות מצפ״ץ מצפ״ץ הוא במראות הסולם בזהר פרשת בראשית א׳ אות קי"ב) והוא נותן המסך של נעילת חגים וזמנים וימים טובים, וכן נעילת הדלת בפני הלווין.
פירוש: סוד רגליה יורדות מות הנאמר על מלכות דאצילות הוא, כי כל אלו הנצוצים והכלים של ז׳ המלכים דנקודים, שנשברו ונפלו לבי״ע, הם מבחינת הרגלים של המלכות הכוללת דנקודים, שהיא בחי' כח הצמצום שלה שנקבע במקום החזה, שהוא בסוף שליש עליון דת״ת, שהוא בינה דחסדים, דנה״י דא״ק, שמחזה ולמטה דת״ת, שהוא בינה דנה״י דא״ק נעשה למקומה של המלכות, (עי׳ בפתיחה לפירוש הסולם אות נ״ד), וע״י זה שעברו מחזה ולמטה לבי״ע מתו, ומכח זה יש למלכות קשר עם המלכים לחזור ולהחיותם, דהיינו להעלותם לאצילות. וז״ס נהירו דקיק שלה שהיא מאירה בהכרח לבי״ע במקום המיתה של המלכים, כדי שלא יתבטלו לגמרי, אלא לקיים אותם במדה כזו שיהיו ראוים לתחית המתים. ומתוך שהמלכים האלה מלובשים בקליפות, נמצא שגם רגליה המאירות נהירו דקיק אל המלכים, יורדות גם הן לקיים הקליפות אשר המלכים מלובשים בהם. ומכח יניקה ההכרחית הזאת, שיש לקליפות מרגלי המלכות, נמצא שהקליפות מתאחזות גם במלכות דאצילות, היינו בכח הסיום שלה אשר מלובש בפרסא שמבין אצילות לבריאה, ויניקה ברוחניות פירושה דבקות, שכפי שיעור היניקה כן שיעור הדבקות, וגם השפע שהן יונקות מרבה בכל פעם הדבקות ההיא, וע״כ צריך המלכות לשמירה באותו מקום בסיומה, כדי לצמצם השפע שהקליפות יונקות משם, וז״ס החותמות שביסוד ומלכות של הנוקבא דאצילות בסוד חותם בתוך חותם, שהם השומרים את משמרת הקדושה לנעול הדלת שבסיום האצילות ממגע הקליפות שלא יבואו לינק משפע האצילות.
וזה אמרו וביה מעין חתום, כשמלכות מתלבשת במטטרו"ן השולט בבי״ע היא מעין חתום, בכדי שלא תצא השפע לחצונים הבאים להמשיך משפעה דאיהי שכינתא י׳ כלילא מעשר ספירן, המאירה נהירו דקיק בהכרח לבי"ע, במקום המיתה של המלכים שלא יתבטלו לגמרי וישובו לתחיה, כל ספירין פועלים ביה בהאי עלמא שפלה, כמו שמבואר לעיל תקונא שתיתאה (אות נ״ג) דאמא עלאה מקננא בכרסיא בתלת ספירין עלאין כי ג״ר חשובים כאחד ובינה כוללת כל הג״ר, עמודא דאמצעיתא כליל שית ספירן מקננן במטטרו״ן שהוא נקרא בעיקר ע״ש עולם היצירה, אימא תתאה שהיא מלכות מקננא באופן שהוא עולם העשיה, ולשון קינון הוא רומז שמוחין אלו אינם קבועים אלא רק כדירת ארעי בבחינת קן שהיא הארה לפרקים, דוגמת העופות הרובצות בקנם לפרקים, כי בשבתות הם חוזרים למקומם באצילות. וביה יבום וחליצה וגט פטורין שהם כוללים כל מיני תקונים והמתקות בעת שאין המדרגות והפרצופים מזדווגים כל אחד במקומו הקבוע לו בסוד איש על מחנהו ואיש על דגלו, אלא הם באים בתקונים ע״י הרכבות, ושינויים, ולכן וכל אתוון שהם הכלים אינון תמורות, שאין האור בא לתוך הכלי שלו, כגון מצפ״ץ שהוא תמורת שם הוי״ה בצירוף א״ת ב״ש שזה מורה שהמוחין הולכים ומתמעטים כמו המספר של תשר״ק, אבל המספר של א״ב דיושר הולך ועולה, משום ששמות מצפ״ץ ה״ס ו״ק דחכמה בלי חסדים. אבל אח״כ ע״י עליית מ״ן חדשים נמשכים אורות חסדים, אז נעשים ב׳ שמות מצפ״ץ לב׳ שמות הוי״ה שהם רחמים, שהם ב׳ שמות הוי״ה הוי״ה הקודמים לי״ג מדת הרחמים שבתורה. ואיהו נעילת חגין וזמנין ויומין טבין, נעילת דלת מפני לווין זה יובן לפי מה שמבואר סוד הפסוק ברכת ה׳ היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה, (עיין שער הכוונות דף קכ״ו ענין השינויים שבין יו״ט לשבת) כי פסוק זה נאמר על השבת (מד״ר בראשית י״א א׳) שבשבת שיש אל המלכות הנקראת ברכת ה׳ שפע מן הג״ר, מתעשרת משם, ואז לא יוסיף עצב, כי אין אחיזה אל החצונים שהם הקליפות הנקראים עצב במלכות. אבל ביו״ט שאינה מושפעת אלא מן הו״ק הנקראים ימים, אז יש אל הקליפה קצת אחיזה, ומתלוה אל הקדושה לינק משפעה לכן צריכים לנעילת הדלתות בסוד חותם בתוך חותם כנ״ל. (עי׳ שער הפסוקים משלי י׳).