זהר

תצג) כד ההוא רקיעא עלאה, נהר דנגיד ונפיק מעדן, אפיק נשמתין, לאעלא גו היכלא שביעאה לעילא, ההוא היכלא שביעאה נקיט לון. וכד נפקי אינון נשמתין קדישין, מגו ההוא היכלא שביעאה, נחתין עד דמטון להאי היכלא, ונקיט לון האי רוחא קדישא סטוטרי"ה שמיה, דאיהו לימינא. וכל אינון נשמתין דכורין, דאינון זמינין לאתפרחא בזכאין דכורין, לימינא כלהו נקיט לון, ומתעכבי תמן, עד דאתכלילו בנשמתין דנוקבי.

פירוש הסולם

תצג) כד ההוא רקיעא וכו': כשהרקיע העליון, שהוא נהר הנמשך ויוצא מעדן, דהיינו יסוד דז"א, מוציא נשמות להביאם בהיכל השביעי למעלה, שהוא הבינה דהיכלות (כמ"ש להלן אות תשס"ב) היכל השביעי הזה מקבל אותן. וכשאלו נשמות הקדושות יוצאות מהיכל השביעי ההוא, הן יורדות עד שמגיעות להיכל הראשון הזה, ולוקח אותן רוח הקדוש הזה ששמו סטוטריה, שהוא לימין. עי' להלן אות תצ"ז וכל אלו נשמות הזכרים שעתידים לפרוח ולהתלבש בצדיקים זכרים, שהם ימין, כולן לוקח רוח הזה, ומתעכבות שם, עד שנכללות בנשמות נקבות.