זהר

תצב) ותא חזי, רזא דמלה, אע"ג דקאמרן דאברהם כתיב, ולא יצחק, יצחק נמי אתכליל ביה, בהאי קרא, רזא דכתיב, והאלהים נסה את אברהם. נסה לאברהם, לא כתיב, אלא את אברהם, את דייקא, ודא יצחק. דהא בההיא שעתא, בגבור"ה תתאה שריא, כיון דאתעקד, ואזדמן בדינא, על ידא דאברהם, כדקא יאות, כדין אתעטר באתריה, בהדיה דאברהם, ואתכלילו אש"א במי"א, וסליקו לעילא, וכדין אשתכח מחלוקת כדקא יאות, מיא באשא.

פירוש הסולם

תצב) ות"ח רזא דמלה וכו': ובוא וראה סוד הדבר. אף על פי שאמרנו, שכתוב אברהם ולא יצחק, הנה יצחק גם כן נכלל במקרא הזה, שכתוב, והאלקים נסה את אברהם, נסה לאברהם אינו כתוב, אלא שכתוב, את אברהם, את הוא בדיוק, והוא רומז על יצחק. כי בשעה ההיא, היה יצחק שורה בגבורה תחתונה, דהיינו בהנוקבא, כיון שנעקד ונועד בדין על ידי אברהם כראוי, אז נתעטר יצחק במקומו עם אברהם, ונכללו אש במים, ועלו למעלה, אברהם בחסד שעלה לחכמה, ויצחק בגבורה שעלה לבינה. ואז נתישב המחלוקת כראוי. כי עשו שלום ביניהם, שנכללו אש ומים זה מזה. (עי' לעיל ב"א דף רפ"ד ד"ה א"ר יצחק)