זהר

תצא) א"ל קב"ה, רשע, לא יכלין עיניך לאבאשא, הא פריסו דקודשא עלייהו, כדין אמר, אל מוציאו ממצרים וגו', הא לא יכלין כל בני עלמא לאבאשא לון, דהא חילא תקיפא עלאה אחיד בהו, ומאי איהו. אל מוציאו ממצרים. ולא עוד, אלא כתועפות ראם לו, דלא יכיל ב"נ לאושיט ידיה עליה, מגו רומיה. ומדאשתכח בזקיפו עלאה הכי, יאכל גוים צריו וגו'. ולית מאן דיכיל לאבאשא לון.

פירוש הסולם

תצא) א"ל קב"ה, רשע וכו': א"ל הקב"ה, רשע. עיניך לא תוכלנה להרע, שהרי פרישת רוח הקודש עליהם. אז אמר, אל מוציאו ממצרים וגו'. שפירושו, הרי לא יוכלו כל בני העולם להרע להם, כי כח חזק עליון אוחז בהם, ומה הוא, היינו, אל מוציאו ממצרים. ולא עוד, אלא, כתועפות ראם לו. שלא יוכל אדם להושיט ידו עליו. מחמת רומו. ומתוך שנמצא בהתנשאות עליונה כך יאכלו גוים צריו וגו'. ואין מי שיוכל להרע להם.