זהר

תפ) ובג"כ הללויה: שבחא ושמא כחדא, כלילן כחדא, והכא סתים מלה דאמר הללויה, ולא אמר מאן הללויה, למאן אמרו הללו, אלא כמה די"ה סתים, הכי שבחא דשבוחי סתים אינון, למשבחי לא ידענא מאן אינון, והכי אצטריך למהוי כלא סתים, ברזא עלאה, ולבתר דסתים ברזא עלאה, גלי ואמר, הללו עבדי ה' הללו את שם ה', בגין דדא איהו אתר, דלא סתים, כההוא עלאה טמירא דכל טמירין, דא הוא אתר דאקרי שם, כד"א אשר נקרא שם שם ה'.

פירוש הסולם

תפ) ובג"כ הללויה וכו': ומשום זה, הללויה, הוא שבח ושם ביחד כלולים כאחד. כמ"ש לעיל (וישלח פ"ג ד"ה ת"ח ע"ש) וכאן סותם הדבר, שאומר הללויה ואינו אומר, מי הוא האומר הללויה, ולמי יאמרו הללו. אלא כמו השם י"ה הוא סתום, כך השבח שמשבחים, סתום, ואלו המשבחים איני יודע מי הם. וכך צריך להיות סתום הכל בסוד עליון, ואחר שכבר סתם בסוד עליון, גילה, ואמר, הללו עבדי ה' הללו את שם ה', שגילה מי הם המהללים ולמי המה מהללים, משום שזה הוא מקום, שאינו סתום כאותו העליון הנסתר מכל הנסתרות, שהוא י"ה, כי זהו מקום שנקרא שם, דהיינו הנוקבא, כמש"א אשר נקרא שם שם ה', שפירושו הנוקבא שנקראת, שם.