זהר

תפט) לאו דהות סיהרא בקדמיתא רב ועילאה, אלא דבכל זימנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא, בגיניה, איהי אתקריאת בהדיה גדולים. זנבא דאריה, אריה איהו, ואריה אתקרי.

פירוש הסולם

תפט) לאו דהות סיהרא וכו': מה שאמרנו שהמלכות היתה גדולה כמו ז"א, אינו משום שהלבנה, שהיא המלכות, היתה מתחילה גדולה ועליונה בחשיבות ממה שהיא עתה, אלא בכל זמן שהלבנה עומדת עם השמש בסוד אחד, בשבילו, היא נקראת עמו גדולים, הזנב של האריה הוא ג"כ אריה, ונקרא אריה.
פירוש. המקרא הזה נאמר על המלכות דמצב הא', שאז היתה המלכות גדולה כמו ז"א, וע"כ אוה"כ עליהם, על ז"א ומלכות, הנקראים שמש ולבנה, שני המאורות הגדולים. ואומר, שאין לטעות בזה שהמלכות היתה אז יותר חשובה ממה שהיא עתה במצב הב', כי אינו כן, כי אז היתה בבחינת אחורים ולא יכלה להאיר כנ"ל, ועתה במצב הב' היא בבחינת פנים ומאירה בכל השלמות. אלא משום כך נבחנת אז לגדולה כמו ז"א, משום ששניהם קבלו אז משורש אחד, מבינה, שז"א היה מלביש קו ימין של הבינה, והמלכות הלבישה קו שמאל של הבינה, וע"כ נמצאים ז"א ומלכות הם שניהם מדרגה תחתונה לבינה, וכיון שהם במדרגה אחת אנו אומרים שהיא גדולה כמוהו. כי במצב הב', כבר ירדה משם אל מתחת מדרגת ז"א, ומקבלת מז"א, ע"כ נחשבת עתה למדרגה קטנה ממנו. וז"ש, דבכל זמנא דסיהרא קיימת בשמשא ברזא חדא, דהיינו שהמלכות עם ז"א הם בסוד אחד, שמקבלים שניהם משורש אחד, בגיניה, איהי אתקריאת בהדיה גדולים, בשביל זה, שהיא באותה המדרגה כמוהו, היא נחשבת עמו יחד לגדולים, כי כמו שז"א הוא מדרגה אחת אחר הבינה, כן המלכות היא מדרגה אחת תחת הבינה, אבל מבחינת הערך של הארתה, הרי אז היתה בבחינת אחורים לז"א, ולא היתה פרצוף שתוכל להאיר. ועתה במצב הב' נבנית לפרצוף בזווג פנים בפנים עם ז"א. ומה שממשיל לזנבא דאריה, הוא משום שזנב, פירושו אחורים.