זהר

תפט) יזל מים מדליו וגו'. לב"נ דהוו ליה ידן שפירן, יאן למחזי. אעבר חד ב"נ דעינא בישא, אסתכל באינון ידין, נקיט בהו, שארי לשבחא, אמר, כמה אינון שפירן, כמה אינון יאן, חמו אצבען מגזרה דשפירו עלאה. לבתר אמר, מאן יתן ידין אלין דשריין בין אבנין יקירין, ובלבושי יקר דארגוונא בביתיה לאשתמשא בהו, ויהון גניזין בתיבותא דיליה.

פירוש הסולם

תפט) יזל מים מדליו וכו': בדומה לאדם, שהיו לו ידים יפות, טובות מראה. עבר אדם אחד, בעל עין הרע, הסתכל באלו ידים, אחז בהן, התחיל לשבח, אמר, כמה הן יפות, כמה הן נאות, ראו האצבעות שהן מגזרה של יופי עליון. אח"כ אמר, מי יתן ידים אלו שתהיינה שורות בין אבנים יקרות, ובלבושי יקר של ארגמן, ותהיינה בביתו להשתמש בהן, ותהיינה גנוזות בתיבה שלו.