זהר

תפד) אלא כגוונא דעלמא דאתי, לא אתא ולא אתגלי אלא מההיא מחשבה עילאה, דקיימא עליה. אוף הכא צדיק, בההוא גוונא ממש דההיא מחשבה עילאה. ומה שמיה אלימלך. כגוונא דמלך עילאה, חדי לגבי עלמא דאתי, ושליט עליה. אף הכא צדיק, מודע ואשתמודע לגביה, למיחדי, ולמהוי לההוא מלך תתאה, בההוא גוונא ממש.

פירוש הסולם

תפד) אלא כגוונא דעלמא וכו': ומשיב. אלא כמו שהעולם הבא, שהוא בינה הנקראת נעמי, אינו נמשך ואינו מתגלה אלא מאותה מחשבה עליונה, שהיא חכמה הנקראת אלימלך, העומדת על הבינה. אף כאן, הצדיק, שהוא יסוד דז"א, הוא שוה באותו אפן ממש אל אותה המחשבה העליונה ששמה אלימלך, שכמו שהמלך העליון, שהוא חכמה ששמה אלימלך, שמח להשפיע לעולם הבא, שהוא בינה, דהיינו לנעמי, ושולט עליה. אף כאן הצדיק, שהוא יסוד דז"א, מודע ונודע להיות שוה אליו לשמח ולהיות למלך ההוא התחתון, שהוא מלכות, באותו אפן ממש, וכמו אלימלך לנעמי. וע"כ אוה"כ, ולנעמי מודע לאישה, ולא מודע לה.