חיפוש מתקדם

חיפוש חופשי

אות תע

זהר

תע) ר' ייסא שאל, מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם, ביום ברוא אלקים אדם, בדמות אלקים עשה אותם, זכר ונקבה בראם, ויברך אותם, א"ל רבי אבא, רזא עלאה הוא, תנינן, תלת ספרין פתיחן בר"ה חד דצדיקים גמורים וכו'. ספר עלאה, דהא מניה נפק, כלא, נפיק מניה כתיבה. ספר אמצעיתא, כללא דעילא ותתא. דתורה שבכתב אדם קדמאה. ספר תליתאה דאקרי תולדות אדם, ודא איהו דצדיקים גמורים, הה"ד ספר תולדות אדם, דא צדיק ודאי דעביד תולדות. ביום ברוא אלקים אדם, בדמות אלקים, דהא ודאי כדין אתתקן כלא לעילא ותתא ואתקיימו בדוגמא חדא. זכר ונקבה בראם סתם,חד אתכליל בחד.

פירוש הסולם

תע) רבי ייסא שאל מ"ד זה ספר תולדות וגו' א"ל ר"א רזא עלאה הוא תנינן תלת ספרין פתיחן בר"ה, חד דצדיקים גמורים וכו': למדנו ג' ספרים פתוחים בראש השנה דהיינו בהנוקבא, אחד הוא של צדיקים גמורים, ואחד של רשעים גמורים ואחד של בינונים ראש השנה טז:) ומבאר לפנינו רק אותו של צדיקים גמורים. ספר עלאה דהא מניה נפק כלא, נפיק מניה כתיבה. ספר אמצעיתא כללא דעילא ותתא, דתורה שבכתב, אדם קדמאה. ספר עליון יש בהנוקבא, שהיא בינה, שממנה יוצא הכל, וגם בחינת הכתיבה יוצאת הימנה. ספר אמצעי יש בהנוקבא שהוא כולל למעלה ולמטה, דהיינו ז"א הכולל בינה ומלכות ביחד ונקרא תורה שבכתב והוא אדם הראשון מד' בחינות אדם שבאבי"ע דהיינו אדם דאצילות ספר תליתאה דאקרי תולדות אדם ודא איהו דצדיקים גמורים, ספר שלישי יש בהנוקבא שנקרא תולדות אדם דהיינו תולדה של ז"א הנקרא אדם כנ"ל וזהו ספר של צדיקים גמורים. הה"ד זה ספר תולדות אדם, דא צדיק ודאי דעביד תולדות, וז"ש זה ספר תולדות אדם, שזה הוא צדיק בודאי, דהיינו יסוד דז"א, שהוא עושה תולדות.
פירוש. ג' ספרים הם ג' בחינת מוחין, ראש תוך סוף, שז"א משפיע להנוקבא. שהם: מוחין מבינה הם ספר עליון, מוחין של עצמו הם ספר אמצעי, מוחין מבחינת היסוד שלו הוא ספר הג'. והוא נק' ספר תולדות. כי מהיסוד יוצאים תולדות, ולא מספירה אחרת. וכן נקרא ספרן של צדיקים, כי היסוד נקרא צדיק.
ביום ברא אדם בדמות אלקים, דהא ודאי כדין אתתקן כלא לעילא ותתא ואתקיימו בדוגמא חדא: ביום ברא אדם וגו' כי ודאי אז, אחר שנגלה ספר תולדות אדם, נתתקן הכל למעלה ומטה ונתקיימו שניהם בסדר אחד, כלומר, שסדר הקיום, דהיינו יציאת המוחין, של עולם התחתון שהם אדם וחוה, שוים לסדר הקיום של עולם העליון שהם זו"ן. זכר ונקבה בראם, סתם, חד אתכליל בחד: הכתוב זכר ונקבה בראם, הוא לשון סתמי, כי היה לו לומר איש ואשה בראם, והוא מטעם שאחד היה נכלל באחד, כלומר שהנקבה היתה נכללת בזכר, בשעת בריאתם, כי היו דו פרצופין, ואח"כ נסרם, כנ"ל.