זהר

תעט) ויזדווגון כלהון עממיא, על ברתיה דיעקב, לאדחייא לה מעלמא. ועל ההוא זמנא כתיב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, וכדין, יסתיימון נפשין מגופא, ובעיין לאתחדשא, וסימניך ​כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו', כל נפש, ששים ושש.