זהר

תעח) בשגם הוא בשר, רבי אלעזר אמר, בשגם, דא משה, דאיהו נהיר לסיהרא, ומחילא דא, קיימין בני נשא בעלמא יומין סגיאין. והיו ימיו מאה ועשרים שנה, רמז למשה דעל ידיה תורה אתיהיבת, וכדין יריק חיין לבני נשא מההוא אילנא דחיין וכך הוה, אלמלא דחבו ישראל, הה"ד חרות על הלחות חרות ממלאך המות. דהא אילנא דחיי הוה משיך לתתא.

פירוש הסולם

תעח) בשנם הוא בשר, רא"א בשגם דא משה דאיהו נהיר לסיהרא ומחילא דא קיימין בני נשא בעלמא יומין סגיאין: בשגם הוא בשר רא"א בשגם זה משה כי הוא בגי' שמ"ה כמו מש"ה, שהוא מאיר אל הלבנה ומכח הזה חיים בני אדם בעולם ימים רבים. פירוש דעת הפנימי דז"א נקרא משה והוא ממשיך אור הבינה אל הנוקבא שספירותיה בסוד מאות וע"כ חיו האנשים ימים רבים. כנ"ל בדבור הסמוך. והיו ימיו מאה ועשרים שנה רמז למשה דעל ידיה תורה אתיהיבת וכדין יריק חיין לבני נשא מההוא אילנא דחיין והיו ימיו מאה ועשרים שנה הוא רמז על משה שחי ק"כ שנים שעל ידו ניתנה התורה ואז דהיינו בעת מתן תורה השפיע חיים לבני אדם מעץ החיים ההוא ויוצא מעדן מלובש בו שה"ס בינה וכך הוה. אלמלא דחבו ישראל הה"ד חרות וגו' חרות ממלאך המות דהא אילנא דחיי הוה משיך לתתא. ואלמלא חטאו ישראל היה תמיד כך דהיינו שהיו מקבלים החיים מעץ החיים ולא היו מתים וז"ש ​חרות על הלוחות להורות שהיה חרות ממלאך המות כי עץ החיים היה נמשך למטה שממנו החיים נצחיים.