זהר

תעח) בשיתין ושית, יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל, וכד ככבא דבסטר מזרח, יבלע שבע ככביא מסטר צפון, ושלהובא דאשא אוכמא, תהא תליא ברקיעא שיתין יומין, וקרבין יתערון בעלמא, לסטר צפון, ותרין מלכין יפלון, באינון קרבין.

פירוש הסולם

תעח) בשתין ושית יתגלי מלכא משיחא: בששים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, והוא משיח בן יוסף, וע"כ מקום גילוי שלו ארץ הגליל, שהוא נחלת יוסף (כמ"ש בזהר ויקהל אוח תצ"ג ) וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שמצד צפון, ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע ששים ימים, ומלחמות יתעוררו בעולם על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות, ויתחברו כל העמים על בת יעקב, לדחותה מן העולם, שעל אותו הזמן כתוב, ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, הנה אז יכלו כל הנפשות מגוף, וצריכים לחזור ולהתחדש. וסימנך, כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו', כל נפש ששים ושש.
ביאור הדברים. כי מטרם גאולה השלמה העתידה, אע"פ שהיו גאולות, דהיינו ממצרים ומבבל, היו רק מכח אורות וכלים של אמא, בסוד אמא אוזיפת לברתא מאנהא, (כנ"ל בהקדמת הזהר דף כ'"ו ד"ה ואמא ע"ש) אבל המלכות עצמה מצד עצמה לא היה לה עוד שום גאולה, שז"ס הקשת שמאירים בה רק ג' גוונים, לבן, אדום, ירוק, שהם חג"ת, וגוון שלה עצמה, שה"ס גוון שחור, אינו מאיר בה כלל, (כנ"ל ב"א דף ע"ו ד"ה כן ע"ש) שזה סוד, שהמלכות לית לה מגרמה ולא מידי. אלא שצריכה לקבל מז"א בעלה, שהוא משפיע לה מאורות וכלים דאמא. אבל גאולה השלמה, פירושה, שהמלכות עצמה תבנה, דהיינו בכלים ואורות של עצמה, ולא תהיה צריכה עוד לקבל מז"א אורות וכלים דאמא, וז"ס ​והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.
ונבאר תחילה המאמר בדרך כלל. וכבר ידעת שהפרט והכלל שוים זה לזה, וכמו שבגאולות הקודמות של המלכות נבנה המלכות בסדר ג' קוין, ואח"כ נבנית בחינתה, בסוד כלי הקבלה של ג' קוין, כן בגאולה הכוללת העתידה, צריך אור הגאולה לתקן את המלכות בזה אחר זה, בסוד ג' קוין, ואח"כ בחינתה עצמה המקבלת מה שיש בג' הקוין, ואח"ז תהיה לה כל השלימות הראויה לזווג השלם. שהם ה' בחינות תקון. ובזה תבין סדר זמנים שחושב כאן. כי תקון א) הוא מס' עד ס"ו ופלגא, יתוקן קו ימין שבה, שעל תקון זה מספיק אור הפקידה. ומס"ו עד ע"ג שנים מתחיל אור הזכירה, והוא תקון ב) שאז יתוקן קו שמאל שבה, וע"כ יתגלה אז משיח בן יוסף בארץ הגליל, שהוא המתקן מצד השמאל. וכל האותות שהזהר חושב באותו הזמן, באים כולם מכח הדינים, הנוהגים תמיד בהארת השמאל, תקון ג), הוא מע"ג שנים עד מאה שנים, שאז יתוקן קו אמצעי שבה, וע"כ יתגלה אז משיח בן דוד, שהוא המתקן מצד קו האמצעי, תקון ד), הוא בחינתה עצמה, לקבל כל מה שיש בג' הקוין, והוא ממאה שנים עד סייפי אלף שתיתאה. ולפיכך יתחיל אז הזווג של הו' בה'. וכל נשמות הישנות, דהיינו אותו שיצאו מימות בריאת העולם עד סוף אלף הששי, יקבלו אז התחדשות בשלימות גדול עד מאד. תקון ה), היא אלף השביעי, שאז כבר נשלמה המלכות בתכלית שלימותה, ויהיה יום אחד להקב"ה לאזדווגא כדקא יאות (כמ"ש באות תפ"ג) ואז יולדו נשמות חדשות, שעוד לא היו כלל מיום בריאת העולם עד אלף הז'.
וזה אמרו בשתין ושית יתגלי מלכא משיחא בארעא דגליל. שהוא משיח בן יוסף, המתגלה בנחלתו כנ"ל, וזמנו ז' שנים עד ע"ג שנים. והסוד הוא, כי הוא בא לתקן עם אור הזכירה את מחצית המלכות שהיתה עוד חסרה באור הפקידה, (כמ"ש לעיל בדיבור הסמוך), שזמנו היה, שית שנין ופלגא, ע"ש, והוא מטעם היותו אור ו"ק, ועתה שהגיע אור הזכירה שהוא ג"ר, נגלה משיח בן יוסף תחילה, כדי לתקן את כל קו השמאל דהיינו ז' שנים שלמים, שיורה שגם המלכות תתקנה כולה, ואפילו מחזה ולמטה כנ"ל, שה"ס תקון ב). כי בגאולות הקודמות נתתקן קו השמאל שלה, רק מכח עליתה למקום אמא, שקבלה הקו שמאל של אמא, (כנ"ל ב"א דף רל"ד ד"ה וכן) אבל עתה תתוקן קו השמאל שבה עצמה במקומה למטה ואינה צריכה עוד לקו שמאל דאמא.
וזה אמרו. וכד ככבא דבסטר מזרח יבלע שבע ככביא מסטר צפון, כי ד' רוחות, הם חו"ב תו"מ, ונמצא בינה צד צפין, ותפארת צד מזרח. וסוד הזכירה ה"ס אור הו' שהוא ת"ת, שה"ס ככב מסטר מזרח, שיתקן את המלכות בקו שמאל מבחינתה עצמה, נמצא שמבטל בזה, את צד שמאל דאמא שה"ס צד צפון שהיה בבנין המלכות עד הנה. והוא מובן כמו שהוא בולע לתוכו, את ז' ככבים דבינה, ואומרו, ז' ככבים, היינו ז"ס חג"ת נהי"ם הכלולים בקו שמאל.
וזה אמרו, ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא שתין יומין. כי הדינים הבאים לעולם בעת הארת השמאל מכונים שלהבת אש, ועד עתה היה השלהבת אש בגוון אדום, להיותו מבחינת בינה, ולא ממלכות עצמה כנ"ל, כי ד' הגוונים לבן אדום ירוק שחור הם חו"ב תו"מ, (כנ"ל ב"א דף ג' ד"ה כד) ונמצא גוון אדום שהוא בינה. אבל עתה שהמלכות השיגה אורות וכלים מבחינתה עצמה, וקו השמאל נמשך לה בכלים שלה, שה"ס גוון שחור, נמצא שגם השלהבת אש הבא עם הארת השמאל הוא ג"כ בגוון שחור, ולפיכך אומר ושלהובא דאשא אוכמא תהא תליא ברקיעא. ומספר שיתין יומין, ה"ס ששים גבורים, שכן מכונה הארת השמאל. שזה מלמדנו, שאע"פ שהוא אור ג"ר, מכל מקום אינו אלא ג"ר שבו"ק, שכל קצה כלול מעשר, והם במספר ששים. ויומין ה"ס ספירות, כנודע.
וזה אמרו, וקרבין יתערון בעלמא לסטר צפון, ותרין מלכין יפלון באינון קרבין, כי מכח הדינים שבהארת השמאל ימשכו מלחמות בעולם, ומשום שהמזרח יבלע אז את הצפון כנ"ל, ימשכו גם הדינים כן, ממזרח לצפון. וב' מלכים יפלו באלו המלחמות, אחד מאומות העולם, ואחד מישראל, שהוא משיח בן יוסף. וז"ש ויזדווגון כולהון עממיא על ברתא דיעקב, לאדחייא לה מעלמא, כי אחר נפילת משיח בן יוסף, יתגברו האומות מאד, וירצו לדחות את ישראל מעולם. וז"ש ועל ההוא זמנא כתיב ​ועת צרה וגו'. כלומר שאלו הדינים והצרות לא יבואו בתורת עונשים אלא כדי שיהיו אחר כך כלים לישועה השלמה. וז"ס וממנה יושע.
וזה אמרו, וכדין יסתיימון נפשין מגופא, שמחמת הדינים והצרות שיהיו אז יתרוקנו כחות הנפשות שהיו פעם בגוף, כלומר לא לבד הנפשות מאותו הדור אלא הנפשות מכל הדורות שמיום בריאת העולם עד אז, שהיו פעם בגוף כולן יחלשו ויכלה כחם, עד ובעיין לאתחדשא, שהן צריכות ומוכרחות להתחדש.