זהר

תעח) קם סבא ואמר, רבי רבי חזור בך, אילנא הוא ו', איבא דיליה י' הכי הוא ודאי. אבל ענפוי לעילא, איהו ה׳ עלאה. ושרשוי, ה׳ תתאה. ומאן דאפריש ענפא מיניה, דא איהו מקצץ בנטיעות, והכי אתקצץ איהו מעלמא דין ומעלמא דאתי.

פירוש מעלות הסולם

תעח) קם סבא ואמר וכו׳: קם זקן ואמר רבי רבי חזור בך מזה שאתה אומר שאות ו׳ רומזת לענף, אלא האילן הוא ו׳ הפרי שלו הוא אות י׳ שהיא חכמה ודאי הוא כך, אבל ענפיו של האילן למעלה, הוא ה׳ העליונה, שהיא בינה. ושרשיו של האילן הם רמוזים בה׳ תחתונה שהיא מלכות. ומי שמפריש הענף שהוא בינה ממנו, דהיינו שגורם בחטאיו שבינה לא תאיר לז״א, זה הוא מקצץ בנטיעות, וכן הוא נכרת מעולם הזה ומעולם הבא.
ביאור הדברים: יש ב׳ זווגים להמשכת מוחין לזו״ן: א׳, זווג דו״ק דמוחין, שה״ס היחוד של שמע ישראל, והפירוש שהם רק ו"ק הוא, שאע״פ שהם כלולים מהארת חכמה, עם כל זה אינם מקבלים אלא חסדים לבד. שלכן אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד בחשאי, כי פירוש בחשאי היינו שמסתירים בחינת המלכות עצמה שה״ס דבור, ועיקר בחינתה הוא לקבל חכמה משמאל דבינה. וכיון שכאן הוא היחוד רק להשפעת חסדים, נמצא שבחינתה עצמה נסתרת בעת הזווג, ונבחן שמלכות מזדווגת בחשאי שבחינתה אינה נשמעת אלא מקבלת חסדים לבד, שהם ו״ק דמוחין. ב׳ הוא זווג גמור דג״ר ששניהם מאירים הן חכמה והן חסדים, וזה נעשה בתפלת שמונה עשרה בברכת שים שלום. ועל זווג זה של ו״ק דמוחין שבק״ש רומזים ששת המלים של שמע ישראל ה׳ אלקינו ה׳ אחד, שהם ו״ק דז״א. וששת המלים של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הם ו"ק דמלכות. (עי׳ זהר תרומה אות קכ״ה).
והנה ז״א ומלכות הם ב׳ בחינות ימין ושמאל, וכמו שקו שמאל דבינה, אינו מתחבר עם קו הימין דבינה זולת ע״י מסך דחירק שמעלה הקו האמצעי שהוא ז״א, כן אין המלכות מתחברת עם ז״א זולת ע״י מסך דחירק שמעלה הת״ח שקורא ק״ש. וכמו שאצל ז״א אמרו תלת מחד נפקי חד בתלת קיימא, ומקבל ג׳ מוחין חב״ד מבינה ע״י זה שהוא היה הגורם ליציאת המוחין בבינה. (עי׳ זהר ב״א אות שס"ג) כן הת״ח הקורא קריאת שמע וגורם לזווג זו״ן על ידו, גם הוא זוכה לאותו האור, לפי הכלל כי התחתון הגורם אורות לעליון זוכה גם הוא עצמו באותו שיעור אור שגרם לעליון.
וזה אומרו (באות תע״ו) כל ת"ח דמנע מינה עונת ק״ש ולא העלה את המסך דחירק אל המלכות, לייחדה אותה עם ז״א ולקבל ממנו החסדים שהם ו״ק דמוחין, כדי שתוכל לקבל בשמ״ע הג״ר של המוחין, כי אי אפשר שתהיה זווג ג״ר טרם שיהיה זווג הו״ק דמוחין, כאלו מנע מינה ברכאן מלעילא. כי אם אינו גורם אורות בעליון, גם לו עצמו לא מגיע שום ברכות ושפע מן העליון. והנה נודע שבעת שאין במדרגה רק ו״ק דגדלות, שהם נפש רוח, הם מתלבשים בכתר חכמה של המדרגה, מטעם ערך ההפוך שיש בין כלים לאורות, ולכן אומר (באות תע״ז) שית סיטרין אינון דכלילן באת ו׳ דהיינו ו"ק דאיהו עץ פרי שהוא ז״א הכולל חג״ת נ״ה עושה פרי שהוא יסוד, ומפרש מאן פרי דיליה י' היינו המלכות, שבת המקום לגילוי חכמה שנקראת י׳. משום דאת ו׳ איהו ענפא דאילנא וכו׳, ומחמת שבקריאת שמע אין זו"ן עדיין מקבלים המוחין דג״ר דגדלות ממש, אלא רק ו״ק דג״ר לכן פירש עץ פרי עושה פרי על בחי׳ הו״ק שהם ענף ולא עץ שלם עם ענפים ופירות, שה״ס קומה שלימה של ג״ר וו"ק, קם סבא פירוש שמיד נמשכו המוחין דג״ר דגדלות שה״ס קימה, וגם סוד זקן הוא זה קנה חכמה, ואמר רבי רבי חזור בך, כי הכתוב עץ פרי עושה פרי מדבר שמאירים בהמדרגה המוחין דג״ר בשלימות, שאז הקומה נמדדת לפי האור החוזר העולה מן המסך שבמלכות ממטה למעלה, שהשורש של האילן הוא מלכות ה׳ תתאה. והאילן עצמו הוא ז״א, ולכן אילנא הוא ו׳ שהיא ז״א, שע״י המוחין שהוא מקבל מן הבינה הוא מתפשט בענפים מרובים בסו"ה מנחל בדרך ישתה על כן ירים ראש, ולכן ענפוי לעילא איהו ה׳ עלאה שהיא בינה, ופירות שלו ה״ס חכמה, ולכן איבא דיליה י׳. ומאן דאפריש ענפא מניה היינו שגורם במעשיו הרעים שאור הבינה מסתלק מלהאיר אל זו״ן דא איהו מקצץ בנטיעות וכו׳.