זהר

תעה) ואינון דהוו זכאין בקדמיתא, כגון חנוך וירד, דהוה להון נשמתא, וחזיין למיעבד הקב"ה בגיניהון, מיתו מקדמת דנא. והיינו דאמר קרא, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו, דעל אינון דנשמתא קדישא הוה בהו. דלא תימא דעל אלין דהוו בטופנא אמר קרא. אלא אתא קרא, ואמר, מכל אשר בחרבה מתו, שלא היו בימי דור המבול, ולא באותו זמן, אלא בחרבה מתו, כלומר כבר נסתלקו מן העולם, ולא נשתייר בעולם צדיק להגין על דורו, ואז נעשה דין ברשעים.

פירוש הסולם

תעה) ואינון דהוו זכאין וכו': ואלו שהיו צדיקים בתחילה, דהיינו חנוך וירד, שהיתה להם נשמה, והיו ראוים שהקב"ה יעשה בזכותם, מתו מקודם לכן. והיינו שאמר הכתוב, כל אשר נשמת רוח חיים באפיו וגו' מתו, שסובב על חנוך וירד, על אלו שהיתה בהם נשמה קדושה. ואל תאמר שהכתוב סובב על אלו שהיו במבול, אלא הכתוב בא ואמר, מכל אשר בחרבה מתו, שפירושו, שלא היו בימי דור המבול ולא באותו זמן, אלא בחרבה מתו, דהיינו חנוך וירד וכדומה. שמתו ביבשה ולא במבול. כלומר שכבר נסתלקו מן העולם, ולא נשאר בעולם צדיק להגין על דורו, ואז נעשה דין ברשעים.